מבורות לצניעות: חווית השינוי המוצלחת שעברתי (II)

למחרת בבוקר, כשחשבתי על ההתחייבות שלי לאלוהים, הרגשתי חרטה מסוימת: האם אני באמת צריך להתנצל בפני העובדים שלי? כן, הם אוהבים לרכל בדרך כלל, ואם אני באמת אתנצל בפניהם והם יספרו על כך לעובדים במחלקות האחרות, איך אוכל להסתכל להם בעיניים? חשבתי על כך שוב ושוב, ועדיין הרגשתי נבוך לעשות זאת. בערב השלישי לאחר העבודה, האחות שלחה לי הודעה ושאלה אותי אם התנצלתי בפני העובדים שלי. המצאתי תירוץ ואמרתי ששכחתי להתנצל כי הייתי עסוק בעבודה יותר מדי. האחות אמרה, "זה רק תירוץ. אתה מתחמק מההתנצלות, נכון?" התביישתי ואמרתי, "לא, אני לא מתחמק. אני אתנצל בפניהם מחר".

למחרת, כשעמדתי לצאת לעבודה, האחות שלחה לי הודעה והזכירה לי לנהוג לפי האמת. חשתי בלחץ, אבל ידעתי שאסור לי להתחמק יותר, אחרת אני לא אהיה אמין. כשהגעתי לחברה הבטתי בשעוני: העובדים יגיעו בעוד כמה דקות. הייתי לחוץ ולא יכולתי לשבת בשקט. עצם המחשבה על ההתנצלות בפניהם גרמה לי סבל רב. עדיין לא יכולתי לעשות זאת, ובאותו רגע רציתי לוותר על הרעיון: אני באמת לא יכול לעשות את זה, כך שאצטרך לשקר לאחות ולומר לה שהתנצלתי. חשבתי שאולי זה בסדר לשקר פעם אחת. אבל עד מהרה ויתרתי על הרעיון הזה, כי אם אשקר, ארגיש אי-נוחות רבה יותר וזה יגדיל את הטעות שלי. לא ידעתי מה לעשות. בדיוק אז, עלו בדעתי דבריו של אלוהים: "הייסורים במהלך הנהגת האמת הם בלתי נמנעים. אם כל הדברים בקרבם של בני האדם היו נכונים כשהם מנהיגים את האמת, אלוהים לא היה צריך להפוך אותם למושלמים, לא היה קרב והם לא היו סובלים. הסיבה שבני אדם צריכים ללמוד את הלקח של ההתמרדות בבשר באופן מעמיק יותר היא ששיש דברים רבים בקרבם שלא מתאימים לשימושו של אלוהים, ושיש בקרבם הרבה מטבעו המרדני של הבשר והדם. זה מה שאלוהים מכנה ייסורים וזה מה שאלוהים דורש שהאדם יעבור יחד איתו." מדברי האל הבנתי שהשטן השחית אותי מאד, ולכן כל כך קשה לי לנהוג לפי האמת ולממש אנושיות נכונה. באותו רגע הבנתי כי אנו זקוקים מאד לישועת האל, ושאלוהים יצר מצב כזה לא כדי להשפיל אותי, אלא כדי להושיע אותי מהשעבוד לשטן ולעזור לי לחיות כמו אדם רגיל. לכן, התפללתי בשקט בלבי לאלוהים שיעניק לי כוח ואומץ, שאיתם אוכל לנהוג לפי האמת ולהעיד בפני האל. לאחר שהתפללתי, נרגעתי בהדרגה. כול העובדים כבר הגיעו לעבודה, ולכן הזמנתי אותם להיכנס לחדר הישיבות. תחילה ביקשתי מהם סליחה, ואז פתחתי את לבי והודיתי בפניהם שעשיתי דברים שפגעו בהם, וביקשתי את סליחתם. לאחר שהתנצלתי, הרגשתי כאילו משקל כבד מאוד הורד ממני, והוקל לי. העובדים שלי הופתעו מהתנהגותי, אך כולם הביעו הבנה ללחץ הגדול שהייתי נתון בו כמנהל. כשראיתי שהם כל כך הוגנים, התביישתי: הם היו באמת אנשים טובים, אבל אני התייחסתי אליהם באופן כל כך רע. הייתי כל כך מושחת.

מאז ואילך, הייתי אוכל איתם לעיתים קרובות, והייתי שואל אותם אם יש משהו שהם לא מבינים בעבודה. עזרתי להם ככל יכולתי. גם הם דיברו איתי על על משפחותיהם ועל העבודה. לאחר שפעלתי איתם באינטראקציה במשך זמן מה, למדתי לדעת שהם כולם אנשים חביבים מאד, בדיוק כמו קרובי המשפחה שלי. היחסים בינינו הפכו להיות הרמוניים.

לעיתים קרובות, הרגשתי מותש פיזית ונפשית, מכיוון שעבודה רבה היתה מוטלת עלי. פעם, בפגישה, שאלו אותי האחים והאחיות איך אני מרגיש לאחרונה. סיפרתי להם מה אני חושב על העובדים שלי, וכן גם על הלחץ שיש עליי בעבודה. ואז אחות אמרה, "למעשה, כול הדברים שאלוהים ברא, מושלמים. לכל אחד יש חוזקות. אם נחשוב לעיתים קרובות שאנחנו טובים יותר מאחרים, זה מראה שאנחנו יותר מדי יהירים. בואו נקרא שני קטעים של דברי האל: 'בין כול הדברים שנבראו, מן הגדול עד לקטן, מן הקטן עד למיקרוסקופי, לא היה ולו אחד שלא נברא בסמכותו ובעוצמתו של הבורא, והיה צורך וערך ייחודי ופנימי לקיומו של כול אחד מהברואים. יהיו אשר יהיו ההבדלים בצורתם ובמבנה שלהם, לא היה עליהם אלא להיווצר על ידי הבורא כדי להתקיים תחת סמכותו.' 'אל תהיו צדקנים. נצלו את היתרונות של הזולת והשתמשו בהם כדי לאזן את החסרונות שלכם…. אם אתם מתייחסים לאחרים כאל פחותים מכם, אתם צדקנים ויהירים, ואתם לא מועילים לאף אחד.' לאחר קריאת דבריו של אלוהים, האחות המשיכה לשתף: "אלוהים הוא צודק. אף על פי שהוא נותן לכל אחד מאיתנו יכולות וכישורים שונים, יש ערך לקיומו של כל יצור. הרגשות שלנו של היותנו נעלִים על אחרים, וההתבוננות שלנו על אחרים מלמעלה כלפי מטה, נובעות מטבענו היהיר ומהצדקנות העצמית שלנו, וזה מוביל אותנו להשוות את היתרונות שלנו עם החסרונות של אחרים. לכן אנחנו לא מתייחסים לאחרים בצורה הוגנת, ועוד פחות מכך, איננו מאפשרים להם למלא את תפקידיהם. כדאי לך לנסות לעזור להם למצוא את הרמה שלהם בעבודה ולהוציא מהם את הטוב ביותר שבהם, וכך הם יבצעו היטב את העבודה. יחד עם זאת, אתה יכול ללמוד מנקודות חוזקה של אחרים כדי למלא את החסר במגבלות שלך, ולשפר את הביצועים שלך בעבודה".

שיתוף פעולה

לאחר שהקשבתי לשיתוף של האחות, חשתי נאור במידה מסוימת: תמיד התנשאתי והקטנתי בערכם של אחרים בגלל התואר שלי מהקולג' והמומחיות שרכשתי. מסתבר שהתנהגותי נבעה מטבעי הגַאַותָנִי והיהיר. גם אנשים שאינם מאמינים באלוהים אומרים ש"כל אחד יכול לעשות משהו", אך מדוע לא יכולתי לראות את החוזקות של האחרים? אם הם באמת היו חסרי ערך, איך הם היו יכולים לעבוד בחברה כל כך הרבה זמן? אולי טעיתי. אני צריך לנסות ולתת להם את מלוא ההזדמנות לממש את חוזקותיהם, לחלוק איתם את העבודה ולשתף איתם פעולה ולעבוד יחד איתם. באותו רגע, חשתי הקלה מסוימת. למחרת, התחלתי בהדרגה להקצות להם משימות.

ערב אחד כמה ימים לאחר מכן, הייתי צריך לצאת מוקדם מהעבודה. עם זאת, היה עדיין צורך לפתור כמה בעיות. חשבתי מה לעשות, ונזכרתי לפתע באחות ששיתפה פעם ואמרה שלכל אדם יש חוזקות משלו, ושעלינו לסמוך על אחרים ולא להמעיט בערכם. לכן הפקדתי את הטיפול בבעיות בידיהם של העובדים שלי והצעתי להם כמה פתרונות אפשריים, לבדיקתם. למחרת, המנהל הזמין אותי למשרדו. הייתי עצבני: האם קרה משהו עם העבודה שהשארתי אתמול לעובדים? כשנכנסתי למשרדו של המנהל וראיתי את הבעת פניו הרצינית, הייתי עוד יותר עצבני וחשבתי: "בטוח שקרה משהו לא טוב בעבודה של אתמול. בטוח שהפעם הוא ינזוף בי שוב". הסתכלתי סביבי ולא ידעתי מה לעשות כאשר המנהל הושיט לפתע את ידו וביקש ללחוץ את ידי. עוד לא הבנתי מה קורה, והמנהל לחץ את ידי וחייך אלי, "הלקוח התקשר הבוקר ואמר שהצוות שלנו עשה עבודה נהדרת. כל הבעיות נפתרו ביעילות. הכל בזכותך". הופתעתי מאוד למשמע דבריו. ידעתי שהעובדים שלי צריכים לקבל על כך את הקרדיט, ולא אני. לכן אמרתי למנהל בכנות, "אתמול הקציתי את העבודה לעובדים שלי ועזבתי מוקדם כי הייתי צריך לטפל במשהו. הכול בזכותם". עם זאת, המנהל אמר, "זה מפני שאתה מנהיג טוב". לא ציפיתי שהמנהל ישבח אותי, ושמחתי על כך מאד. אך מה שגרם לי להתרגש יותר היה שראיתי באמת את מעשיו של אלוהים וחוויתי שדבריו הם אמת. כול עוד אנהג לפי דבריו של אלוהים, אראה את סמכות דבריו. תודה לאל!

לאחר זאת, ארגנתי מחדש את טכניקת הניהול שלי. ראשית, בחרתי שני אנשים מתוך עשרת העובדים כמובילי צוות. באשר לעובדים עם יכולות נמוכות, ביקשתי מהם ללמוד כל מה שהם יכולים ממובילי הצוות. אני הייתי אחראי על הדרכת מובילי הצוות. כך יהיה לי יותר זמן לעשות דברים שבאחריותי. לאחר שיישמתי את ההסדר הזה, מצאתי שכל אחד מהעובדים הביא את יתרונותיו שלו לעבודה. חלק מהם היו מנוסים ויכלו לטפל בנקודות המרכזיות של הבעיות, ולפתור אותן. חלק עבדו לאט, אך היו זהירים ויציבים, ולכן עשו טעויות לעיתים רחוקות. חלק אהבו ללמוד, ולכן כאשר הם נתקלו בבעיה שהם לא הבינו, הם היו מחפשים באינטרנט וצופים בסרטי וידאו כדי למצוא פתרונות. יותר מכך, כאשר העובדים שלי היו עסוקים בעבודה, הם לא שיחקו יותר בטלפונים הסלולריים שלהם. כשראיתי את התוצאות האלה, התרגשתי מאד. הבנתי שהייתי בעבר נבער וטיפש. אם הייתי מדריך אותם קודם, לא הייתי כל כך עייף. כמה נזק גורם הטבע המושחת של היהירות והצדקנות העצמית!

באחת הפגישות, אחות שיתפה איתנו, "אחרי שהושחתנו על ידי השטן, הוא החדיר לליבנו כל מיני רעלים שטניים. מכיוון שאנו חיים עם הרעלים השטניים האלה בתוכנו, כל מה שאנו חושפים הוא טבע מושחת. לדוגמה, כאשר אנו חיים לפי הרעיון הרעיל השטני של 'אני האדון של עצמי', הטבע שלנו מתמלא ביהירות ויוהרה. אנו ממוקדים בעצמנו בכל דבר, ותמיד מנסים לגרום לאחרים לציית לנו, ואיננו מסוגלים לקבל בקלות הצעות של אחרים. לכן, אם נרצה לפתור את הטבע המושחת של היותנו יהירים ובעלי יוהרה, אנו חייבים לקבל את השיפוט והתוכחה של דבר האל, לשקף זאת על טבענו המושחת, ואז לנהוג לפי האמת ולחיות לפי דבריו של אלוהים".

מתוך השיתוף שלה הבנתי כי הטבע המושחת של יהירות ויוהרה מושרש עמוק בכל אחד מאיתנו והוא שולט בכל מילה ומעשה שלנו. זהו טבע שטני שיש צורך לפתור אותו בדחיפות. עם ההבנה הזאת, כשהייתי אחר כך עם אחרים, למדתי לשים את עצמי בצד. כאשר קיימנו דיונים על העבודה, הייתי נותן לכל אחד מהעובדים הזדמנות להשמיע את דעתו. וכאשר לא היתה הסכמה בינינו, לא הייתי מתעקש יותר על דעתי, אלא הייתי מעלה את הנושא להצבעה כדי להחליט איזו תוכנית תהיה טובה יותר עבור החברה. כשעשיתי זאת גיליתי שאף על פי שההצעות של העובדים שלי היו קונבנציונליות, היה שווה להקשיב להן. לעתים קרובות שילוב של הצעותיהם עם ההצעות שלי היה הגיוני לחלוטין.

יום אחד, קראתי את דברי האל: "בחיים האלה, אם אדם רוצה להיטהר ולשנות את טבעו, אם הוא רוצה לחיות חיים בעלי משמעות ולמלא את חובתו בתור ברייה, אזי חייב הוא לקבל על עצמו את הייסורים והשיפוט של אלוהים, ואל לו להתרחק מהמשמעת של אלוהים ומהלקאותיו, כך שיוכל להשתחרר מתמרונו והשפעתו של השטן ולחיות באורו של אלוהים. דע שהייסורים והשיפוט של אלוהים הם האור, האור של ישועת האדם, ואין ברכה, חסד או הגנה טובים יותר מזה לאדם." מתוך השיפוט והייסורים של דברי האל הכול יכול, הבנתי שהייתי אדם יהיר וצדקן, שלא ידע כיצד לכבד אחרים ולהתחשב בהם, ולא היתה לו אהבה לאחרים. כתוצאה מהטבע המושחת, גרמתי לאחרים מכשולים, הגבלות, ואף פגעתי בהם. בינתיים, ראיתי גם שטבעו הצנוע והענו של אלוהים כל כך יפה וראוי להערצה. כעת הייתי מוכן לנהוג לפי האמת ולחיות את האנושיות הנורמלית לפי דבריו. אחר כך, לבי חש הקלה אמיתית כאשר למדתי לשים את עצמי בצד ולהתייחס לאנשים בצורה הוגנת לפי דבריו של אלוהים. לאחר ניסיונות אלה, הבנתי כי השיפוט והייסורים של אלוהים הם האור, הברכה וההגנה הגדולות ביותר עבור בני האדם. רק השיפוט והייסורים שלו יכולים לאפשר לי להבין את טבעי המושחת, ולהיפטר ממנו. אני מוכן לקבל עוד משיפוטו וייסוריו, ולחיות כאדם אמיתי כדי לנחם את לבו. כל התהילה תהיה לאלוהים הכול יכול!

סוף.

קודםתוך כדי שיפור היחסים הבין-אישיים שלי, למדתי להתנהג כראוי (I)

תגובות

  הירשם  
Notify of