היה זה אלוהים אשר הציל אותי מתאונת רכב איומה

אביב חמים הוא העונה המתאימה ביותר לטיול. בסוף שבוע אחד, מספר חברים הזמינו אותי להצטרף אליהם לטיול לאגם. נסענו על הכביש ההררי לאורך גדת האגם בשתי מכוניות, אחת אחר השניה. התבוננתי מבעד לחלון וראיתי משמאלנו את האגם הרחב. רוח קלילה ליטפה את האגם ויצרה בחיקו אדוות מים. השמש הטילה עליו את אורה ואדוותיו נצצו. הסתנוורתי קמעה מנצנוצי האור והרגשתי מנומנמת מעט. מכיוון שידעתי שהנסיעה תארך עוד מספר שעות עד הגעתנו ליעד, החלטתי לסגור את החלון ולנמנם קצת. עד מהרה נמוגו קולותיהם וצחוקם של חבריי ונרדמתי.

היה זה אלוהים אשר הציל אותי מתאונת רכב איומה

לפתע, חבטה חזקה מלווה בקול התרסקות ושחיקת מתכות הבהילו אותי משנתי. איבדתי שיווי משקלונזרקתי בתוך המכונית. ראשי נחבט בתקרת המכונית והסתחרר. בעיניים מטושטשות ראיתי את חבריי שישבו בכסא הנהג ובמושב הקדמי נזרקים מעלה ומטה. נתקפתי אימה למשמע צעקותיהם של חבריי שהיו אחוזי בעתה. רק אז הייתי מודעת לכך שאנו מעורבים בתאונת דרכים.

מתוך בהלה, הושטתי את ידי באופן אִינְסְטִינְקְטִיבִי אל משענת היד. אך מכיוון שהמכונית נחבטה, ידיי ורגליי כשלו ולא יכולתי לאחוז בדבר שנראה היה שאפשר להיאחז בו. באותו רגע, שטפה אותי תחושת ייאוש. לא הצלחתי לצעוק, גם אם רציתי, וראייתי היתה מטושטשת. המחשבה היחידה שעלתה בדעתי היתה: "אני הולכת למות?" לאחר מספר שניות של חבטות, שמעתי קול התרסקות מגוף הרכב. ואז, לפתע המכונית נעצרה, ובגלל האִינֶרְצְיָה, נטיתי קדימה ופניי נחבטו בגב המושב של הנהג, והרגשתי סחרחורת עזה. לאחר מכן השתררה דממה במכונית.

לא ידעתי כמה זמן חלף עד ששמעתי קולות. החבר שישב במושב הנוסע הסתובב, קרא בשמי בקול, ושאל אותי אם נפגעתי. באותו רגע חשתי בפי משהו חם ומלוח. התברר שהפה שלי דימם. אבל חוץ מזה, הייתי ללא פגע. בשלב זה יכולתי לראות בבירור את מצבה של המכונית: חזיתה היתה מורמת ונטויה בזווית של ארבעים וחמש מעלות לקו האופקי, גוף המכונית נטה שמאלה, והחלון בצדה השמאלי של המכונית היה שקוע למחצה. באותו רגע שוב תקף אותי פחד וחשבתי: אם לא נוכל לצאת במהרה מהמכונית, היא תשקע במים לגמרי ואנחנו נטבע. עם מחשבה כזו, לא יכולתי שלא לבכות בלבי: "עזור לנו! אלוהים! עזור לנו!"

תודה לאל על שהקשיב לתפילתי. לאחר שהתפללתי, המכונית הפסיקה לשקוע וחבריי שנסעו במכונית השנייה הגיעו בזמן. הם ומספר כפריים שחלפו במקום הצילו אותנו מיד והוציאו אותנו מן המכונית. לאחר שיצאתי מהמכונית, הסתובבתי והתבוננתי בה. הייתי המומה מהמראה שנגלה לעיניי: המכונית נשענה על תלולית גדולה שהיתה כמעט בגובה הכביש. בחזית התלולית ומאחוריה, היו כמה סלעים גדולים; היה זה השטח היבש היחיד על הגדה, שהיה רק מעט יותר גדול מגוף המכונית. צדה השמאלי של המכונית שלנו היה שקוע במים. בשלב זה, חבר שהיה במכונית האחרת ניגש אליי ואמר: "ראינו מהמכונית שלנו בחוסר אונים איך המכונית שלכם סטתה מהכביש ודהרה לעבר האגם, ואז היא נחבטה בתלולית לאחר שטולטלה מעל הסלעים הגדולים למשך זמן מה."

גם התושבים המקומיים שהיו סביבנו דיברו על התאונה. הם אמרו שלאחר שהכביש נבנה, נערמה שם שארית האדמה, שלא היה בה שימוש יותר, ובאופן בלתי צפוי היא היתה בדיוק במקום הנכון כדי לעצור את התדרדרות מכוניתנו לתוך האגם ולמנוע את טביעתנו. כשהתבוננתי במראה שהיה לנגד עיניי ושמעתי את דבריהם, ידעתי בלבי באופן ברור מאוד שהסיבה שלא נהרגתי בתאונה באותו יום, היתה מפני שאלוהים הציל אותי בכך שהשתמש בתלולית שמנעה מהמכונית להתדרדר לתוך האגם. בדיוק כפי שנאמר בכתבי הקודש, "גם כי-אלך בגיא צלמות, לא-אירא רע–כי-אתה עמדי; שבטך ומשענתך, המה ינחמני" (תהילים פרק כ"ג, ד').

מפתחות המוות והשאול הינם בידי האל. ללא רשותו, חיינו לא ייפגעו בתנאים מסוכנים כלשהם, ותחת הגנתו, דברים תמיד יסתדרו. נזכרתי שבזמן התאונה, לא יכולתי לעשות דבר מלבד להרגיש מבועתת וחסרת אונים. כשאני חושבת על כך, אינני יכולה שלא להיאנח: כאשר אנו עומדים בפני אסונות טבע או אסונות מעשי ידי אדם וחיינו מאוימים, אף אחד אינו יכול להציל אף אחד אחר; רק לאלוהים יש הכוח להפוך מצב של סכנה למצב בטוח. הזכרתי לעצמי שכאשר הייתי ילדה, פעם אחת נפלתי ממדרון גבוה, ובפעם אחרת כמעט טבעתי. אך אלוהים שמר עליי בבטחה בשתי הפעמים. הודיתי לאלוהים על שהוא תמיד לצדי ועל כך שהוא משגיח עליי ומגן עליי. חוויה זו אפשרה לי לטעום את ריבונותו המופלאה של אלוהים ואת סמכותו: הוא השתמש בתלולית עפר כדי להציל אותי מסכנה, כך שיכולתי להימלט מתאונת הדרכים.

בכל פעם שאני נזכרת בחוויה הזאת, לבי מתמלא בהכרת תודה לאלוהים. לא משנה לאן אלך ובאלו קשיים אני עלולה להיתקל בעתיד, אני אעמוד מולם חדורה בביטחון זה שצברתי. מכיוון שחוויתי באופן אישי את אהבתו של אלוהים ואת הגנתו, ואני מאמינה בעוז שרק אלוהים הוא מושיעי.
מאת אנקסין

תגובות

  הירשם  
Notify of