קריאת חובה למחפשי עבודה: איך לשמור על ראש צלול תחת הלחץ למצוא עבודה

בעבר הייתי סבורה שלאחר שאלמד במכללה ואשיג דיפלומה טובה אוכל למצוא עבודה טובה ולחיות חיים טובים ושכתוצאה מכך שיהיה לי גורל טוב… אך הדברים לא הסתדרו בדיוק כך…

טקס סיום הלימודים

סיימתי את לימודיי בשנת 2010 ובעודי מחזיקה את תעודת הסיום ואת הדיפלומה בידיי חשתי הערצה כלפי עצמי וחשבתי: "עכשיו אני בעלת הישגים אקדמאים. בזכות הידע והמומחיות שרכשתי ובזכות הדיפלומה הטובה הזו, – כל עוד אעבוד קשה – מובטח לי שאמצא את העבודה המושלמת עבורי ושאוכל ליצור לעצמי עתיד טוב." אז שרטטתי במחשבותיי תכנית טובה לעתיד: מרגע שאמצא עבודה טובה אשב במשרד נוח בכל יום. גם בימים של רוחות וגשמים, שום דבר לא יטריד אותי. העבודה לא תהיה מתישה מדי ותהיה לי משכורת יציבה. האנשים סביבי יביטו בי בהערכה ויעריצו אותי, ההורים שלי יהיו גאים בי ואני אהיה גאה בעצמי… ככל שהוספתי לחשוב על כך נעשיתי יותר ויותר מרוגשת והרגשתי שמשרה טובה כלשהי נמצאת ממש מעבר לפינה.

לאחר מכן העליתי את קורות החיים שלי לאתרי אינטרנט ושופעת ביטחון עצמי התחלתי בתהליך חיפוש העבודה. למרות הכול, כשנכחתי בכמה ראיונות עבודה הודיעו לי צוותי ההעסקה שאין לי מספיק ניסיון, או שעליי להמתין והם כבר יפנו אליי במידת ויזדקקו לי. הייתי בטוחה שאוכל למצוא עבודה בזכות היותי בעלת השכלה, אך לעולם לא חשבתי שזה יהיה כה קשה או שהתחרות תהיה כה עזה. כישלונות חוזרים ונשנים דיכאו לבסוף את ההתרגשות שלי מחיפוש העבודה והתחלתי לחשוש בנוגע לסיכויי ההצלחה שלי. פחדתי להיתקל בשכניי או בחבריי הקרובים כאשר יצאתי מביתי שכן פחדתי שהם ישאלו אותי "מצאת כבר עבודה?", "איזה משרה קיבלת?" או שאלות דומות. בכל פעם שזה קרה חשתי בושה גדולה ולא ידעתי כיצד לענות. כל שיכולתי לעשות היה להתחמק ולומר דברים כגון "אני מגישה מועמדויות והולכת לראיונות" ו"יש לי ראיון ביום הזה והזה". נעשיתי שקועה בחרדות וחשתי מלנכוליה ודכאון בכל יום. למרות זאת, עדיין הרגשתי שיש לי ידע ודיפלומה ושאינני גרועה מאף אחד אחר – אם אנשים אחרים מסוגלים למצוא עבודה טובה, גם אני מסוגלת לכך. אך מה שקרה היה ההיפך הגמור. לא משנה עד כמה התאמצתי, לא הצלחתי למצוא שום עבודה שהייתי מעוניינת בה, ולאחר שהמשכתי להיכשל שוב ושוב נעשיתי לבסוף מדוכאת מאוד. חשבתי על כל הפרסים שזכיתי בהם כשהייתי סטודנטית, כגון פרסי "שלושת הסטודנטים המצטיינים", פרס ה"חניך המצטיין" ופרסי "נוער מצטיין", וכן מלגות עידוד ומלגות בינלאומיות. הייתה לי גם תעודה שהוכיחה שאני מוסמכת לשמש כמורה וכן את תעודת סיום הלימודים שלי. האם לא עבדתי קשה כדי לקבל את כל תעודות ההוקרה הללו כדי להצליח בסופו של דבר למצוא עבודה טובה, להרוויח משכורת נאה ולחיות חיים טובים? אם כן, מדוע גם בעזרת התעודות לא הצלחתי למצוא עבודה ובמקום זאת נתקלתי ללא הרף בדרכים ללא מוצא? ככל שהוספתי לחשוב על כך, כך נעשיתי יותר ויותר מעורערת עד לנקודה בה איבדתי לחלוטין אמון ביכולת שלי למצוא עבודה; איבדתי תקווה בנוגע לעתיד והרגשתי רע מאוד. יום אחד חבר קרוב אמר לי שבימינו אפשר להצליח בעולם רק אם יש לך כוח וכסף. הוא טען שהדרך הריאליסטית היחידה למצוא עבודה היא על ידי השקעת כסף ביצירת קשרים. בהתחלה לא הסכמתי עם דבריו שכן היו לי יכולות אמתיות והשכלה. מדוע עלי להשפיל את עצמי ביצירת קשרים ובבקשת טובות מאנשים? חשבתי שזה מעשה מביש וכך המשכתי ללכת לירידי תעסוקה. אך מאחר שתהליך חיפוש העבודה נמשך עוד ועוד והחבר שלי המשיך להפציר בי להקשיב לעצתו לבסוף החלטתי שאין לי ברירה אחרת והסכמתי ליצור קשרים על מנת למצוא עבודה. זמן קצר מאוד לאחר מכן סייע לי החבר ליצור קשר טוב עם ולאחר שביקרתי את האדם שקושרתי אליו והענקתי לו שי הוא הבטיח לי שיארגן לי משרה במחלקה ממשלתית. הייתי כה שמחה כששמעתי זאת והרגשתי שהדברים סוף סוף משתנים לטובה. חשבתי לעצמי: "אם תהיה לי עבודה רשמית ומשכורת יציבה אזכה להערכתם של חברי ללימודים ושל חבריי הקרובים ומשפחתי תהיה מאושרת. לאחר מכן יהיו לי חיי נישואין שמחים ומספקים. זה יהיה נפלא!" אך בעודי שקועה בחלומות ובהזיות על משרה טובה התרחש דבר בלתי צפוי: הפקיד שהתכוון לארגן לי משרה נפטר במפתיע כתוצאה מסיבוך בניתוח, והתקווה שלי להשיג עבודה נמוגה. החדשות האלו ניחתו עליי כרעם ביום בהיר אשר ניפץ באחת את כל החלומות היפים שלי לרסיסים. הרגשתי כאובה ועצובה וחזרתי לחיות במצב של חרדה ולחץ גדול. בעבר האמנתי שבזכות הדיפלומה והיכולות שלי אחיה חיים טובים ומעולם לי דימיתי לעצמי שבתהליך חיפוש העבודה יהיו כל כך הרבה עליות ומורדות, כמו באופרה טראגית או בפרסה. בשלב זה כבר לא נותרו לי כוחות ואיבדתי לחלוטין כל תקווה בנוגע לעתידי. הפסקתי לאכול ולישון ונהגתי להסתגר למשך ימים שלמים בחדרי. לא ידעתי מה ביכולתי לעשות חוץ מלגלוש באינטרנט ולצפות באופרות סבון ותוכניות משעממות אחרות. הייתי בוכה בדממה בכל לילה והרגשתי כאילו היה לבי חלול, מבולבלת וחסרת אונים. אמי ודודתי ראו עד כמה מדוכאת הרגשתי והן נעשו מודאגות ביותר. הן חששו שלא אוכל לצאת מן המרה השחורה שהייתי שקועה בה ושייגרם לי נזק בריאותי. הן דאגו אף יותר מכך שמצבי יתפתח לדיכאון קליני ועשו כמיטב יכולתן כדי לייעץ לי, אך אני פשוט לא הקשבתי להן.

יום אחד ביקרה בביתנו דודתי ואמרה לי את הדברים הבאים: "בראותנו כיצד את מתבוססת בכאבך, אמך ואני חשות בו גם כן. כולנו רוצים למצוא עבודה טובה, לזכות בהצלחה מקצועית ולהתבלט בקהל, אך כל זה לא תלוי בנו! חיינו זמן רב ועבדנו קשה ונאבקנו לשם מציאת עבודה טובה או לשם חיים טובים, אך לא משנה מה נעשה, המציאות לעולם איננה עומדת בציפיות שלנו ממנה. אנו מתישים את עצמנו לרמות בלתי נסבלות ולבסוף מסיימים סובלים מכאב רב. אחרי שהתחלתי להאמין באלוהים, ורק לאחר שקראתי את דברי האל הבנתי את הדבר הבא: הגורל של כולם נקבע על ידי אלוהים; אין ביכולתנו לשלוט בגורל שלנו בעצמנו. …"כששמעתי את דודתי אומרת את הדברים האלו שקעתי במחשבות והמשכתי לשאול את עצמי: "האם ייתכן שאנו באמת לא מסוגלים לשלוט בגורלנו? האם אפשרי שלמרות שיש לי דיפלומה טובה זה לא בהכרח אומר שאוכל למצוא עבודה טובה?" דודתי אמרה לי בכנות: "כשאמרתי לך לעתים קרובות בעבר, אנו, בני האדם, נבראנו על ידי אלוהים ואלוהים ברא את העולם ואת הכול בו כדי שנוכל לחיות, והוא סיפק לנו את הכול מרצון. אך אבותינו אדם וחוה לא הקשיבו לדברי האל ואכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע ולפיכך הושחתו על ידי שטן. דודה מנחמת אותיאז איבדנו את דאגתו ואת הגנתו של אלוהים והתחלנו לחיות תחת שלטונו של שטן ולהיאבק בכאב. אלוהים לא רוצה לראות אותנו חיים בכאב, לכן הוא התגלם בבשר ודם פעם נוספת כדי לבטא את דבריו ולהושיענו מנזקי השטן. הרשי לי להקריא לך פסקה מדברי האל." הנהנתי בראשי והקשבתי לדודתי כשקראה את הדברים הבאים: "כל מה שאני רוצה הוא שהאדם יבין שללא השמירה וההשגחה של אלוהים, האדם לא יכול לקבל את כל מה שהוא אמור לקבל, גם אם יתאמץ וייאבק בכל מאודו. ללא החיים שאלוהים מעניק, האדם מאבד את תחושת ערכם של חייו ומאבד את תחושת התכלית בחייו" (' אלוהים הוא מקור חיי האדם '). "יש לאל הכול יכול רחמים לבני האדם שסובלים עמוקות. לצד זאת, נמאס לו מבני האדם מחוסרי ההכרה, משום שעליו להמתין זמן רב מדי כדי לקבל תשובות מבני האנוש. הוא מעוניין לחפש – לחפש את לבכם ואת רוחכם. הוא רוצה לתת לכם מזון ומים ולהעיר אתכם, כדי שכבר לא תהיו צמאים ורעבים. כשאתם עייפים, וכשאתם מתחילים לחוש באומללות של העולם, אל תתבלבלו ואל תבכו. האל הכול יכול, הצופה, יקבל את בואכם בכל עת" (' אנחתו של האל הכול יכול '). בעוד דודתי קוראת לבי נרעד למשמע דברי האל והתחלתי לבכות. המילים הללו חדרו היישר ללבי, כמו אם אוהבת אשר קוראת לילדיה לשוב לחיקה ולחסות תחת הגנתה. מעט אור חלחל אל תוך לבי. רק באמצעות השיתוף שדודתי העניקה לי הגעתי להבנה שאלוהים הוא השולט בגורלם של בני האדם – העבודה שנעסוק בה בחיינו וכמות הכסף שיהיה ברשותנו – אין לנו השפעה על הדברים האלה והכל נמצא תחת ריבונותו ונקבע על פי גזרתו של אלוהים. חשבתי לעצמי כיצד הייתי מלאת להט לאחר סיום לימודיי ברצוני לחולל סנסציה ובחשבי שבזכות הידע שלמדתי והתעודות שהשגתי – ובאמצעות עבודה קשה ומאמצים – אוכל בהחלט להשיג עבודה טובה ולזכות בסיכויי הצלחה טובים בעתיד. מעולם לא דמיינתי שאסבול מכישלונות חוזרים ונשנים, שלא אוכל למצוא עבודה טובה ושאפילו לאחר שאבזבז את כספי על יצירת קשרים ואעניק מתנות אתקל במבוי סתום. אך כל זה לא היה נתון לשליטתי או קשור אליי. מאז שהייתי ילדה קטנה הייתה מושרשת עמוק בלבי אמונת השווא "ידע יכול לשנות את גורלך" והיא שלטה במחשבותיי והפכה לבסוף לאמרה שהכווינה את חיי. משום כך למדתי בשקדנות ושאפתי לרכוש ידע רב על מנת לזכות בדיפלומה טובה. אך לאחר שהשגתי את הדיפלומה גיליתי שלעובדת היותי בעלת השכלה גבוהה אין את היכולת לשנות את גורלי אפילו במעט. נהפוך הוא, מאחר שלא היה לי כל ידע בנוגע לריבונותו של אלוהים ולגזרותיו ותמיד רציתי לשנות את הגורל שלי באמצעות דיפלומה טובה נאלצתי להתמודד עם מאבק קשה ועדיין לא הייתי מסוגלת לשנות אותו, וכן סבלתי מן הכאב של ההתכחשות לגורלי. רק אז התעוררתי אל האמת. כשזה קרה, ההשקפה ש"ידע יכול לשנות את גורלך" שתמיד נאחזתי בה התבררה לי כאמרת שווא; אלוהים הוא מקור חייהם של כל בני האדם והשאלה האם יהיה לנו גורל טוב או לא איננה קשורה למידת הידע שנרכוש או עד כמה טובה הדיפלומה שלנו, אלא לריבונותו ולגזרותיו של אלוהים. באותו הרגע חשתי כמו ילד אובד אשר סוף כל סוף מצא את דרכו בחזרה הבייתה. החזרה לחיקו של אלוהים הרגישה כה חמימה ואינטימית וחשתי כה קרובה אליו. לאחר מכן קראתי את דברי האל לעתים קרובות ונכחתי במפגשים עם אמי ודודתי. עם הזמן התחוור לי רצונו של אלוהים להושיע את בני האדם, מצאתי את האומץ לחיות ומצאתי את האמונה ואת הכוחות להתמודד עם תבוסות וכישלונות – השארתי את המרה השחורה מאחוריי.

זמן לא רב לאחר מכן נכחתי בבחינה עבור משרת הוראה מיוחדת ותוצאת הבחינה הכתובה שלי זכתה במקום השני במדינה. הייתי נרגשת. עם זאת, כאשר נכחתי בריאיון התמלאתי חששות: ראשית כל, לא היה לי די ניסיון בהוראה מעשית. שנית כל, שמעתי שהיו אנשים רבים שיצרו קשרים וניסו להתקבל דרך הדלת האחורית במבחנים מסוג זה. חששתי שלא אעבור את הריאיון, לכן ביטאתי את חששותיי באמצעות תפילה שקטה לאלוהים וביקשתי ממנו להנחות אותי כיצד לציית לריבונותו ולחיות על פי דבריו. לאחר שהתפללתי וחיפשתי, קראתי את דברי האל הבאים: "מאז בריאת העולם, התחלתי להועיד ולבחור את קבוצת בני האדם הזו, כלומר אתכם כיום. אני הסדרתי בעצמי את המזג שלכם, האיכות שלכם, המראה שלכם, שיעור הקומה שלכם, המשפחה שנולדתם אליה, עבודתכם ונישואיכם, כל כולכם, ואפילו צבע השיער, צבע העור שלכם ומועד לידתכם. אני מסדיר אפילו את הדברים שאתם עושים ואת כל בני האדם שאתם פוגשים מדי יום, ועל אחת כמה וכמה, אני הסדרתי את התייצבותכם בפניי כיום. אל תלקו בסערת רגשות. עליכם להתקדם ברוגע."

דברי האל אמרו לי שעבודתי, נישואיי – כל הדברים שבחיי – נתונים בידיו. אם כל שמתרחש סביבי וסביב כל מי שאני פוגשת ביום יום נקבע על ידי אלוהים, אין זה תקף אף ביתר שאת בנוגע לריאיון שעליי לעבור? ההיגיון שעליי להחזיק בו בתור ברואה הוא שבין אם אצליח בריאיון ובין אם לא, עליי לציית לריבונותו ולארגוניו של אלוהים. כשהבנתי את הדברים הללו חשתי רגועה יותר ומוכנה להתמודד עם כל תוצאה שתבוא מבלי להטיל ספק. באותו הרגע חבר שליווה אותי אל הבחינה אמר לי "אני מחזיק לך אצבעות. ישנם כל כך הרבה אנשים שיצרו קשרים כדי לגרום לבוחנים לדאוג להם." כשחברי אמר זאת הרגשתי שאני שולטת בעצמי ולא חשתי כל חרדה או דאגה בנוגע לתוצאות הריאיון משום שידעתי שמי שקובע אם אעבור את הבחינה בהצלחה הוא לא אחר מלבד אלוהים. היה עליי לאמץ לב צייתן כדי להכיר בכך ולהשאיר הכול בידי האל ולאפשר לו לתזמר ולארגן את הדברים. בסופו של דבר הציונים של ריאיון ושל הבחינה הכתובה שלי יחדיו הציבו אותי במקום העשירי. כך באופן בלתי צפוי עברתי בהצלחה את הבחינה עבור משרת ההוראה המיוחדת ונעשיתי מורה בבית ספר יסודי. במהלך החוויה הזו נעשיתי אף בטוחה יותר בלבי שבין אם נקבל עבודה טובה ובין אם לא, הדבר אינו תלוי בנו ואף לא בקשרים שיצרנו כדי להיכנס דרך הדלת האחורית, אלא בריבונותו ובגזרתו של אלוהים.

קריאת חובה למחפשי עבודה: איך לשמור על ראש צלול תחת הלחץ למצוא עבודה

במבט לאחור על החוויה שלי, אינני יכולה שלא לחשוב על דברי האל אשר אומרים: "כשהאדם עוזב את הוריו ונעשה עצמאי, התנאים החברתיים שמולם הוא עומד וסוג העבודה והקריירה הפתוח בפניו, נקבעים שניהם על ידי הגורל ואין להם שום קשר להוריו. יש שבוחרים מקצוע טוב להתמחות בו בלימודיהם הגבוהים, מוצאים בסופו של דבר עבודה משביעת רצון לאחר סיום לימודיהם ועושים צעד ראשון מנצח במסע חייהם. יש שלומדים ורוכשים שליטה בכישורים רבים ושונים, אך לעולם אינם מוצאים עבודה המתאימה להם ואינם מוצאים את מקומם, וודאי שאין להם קריירה. בתחילת מסע חייהם, הם מוצאים את עצמם מתוסכלים בכול צעד שהם עושים, רדופי בעיות, האפשרויות העומדות בפניהם עגומות וחייהם אפופים אי-ודאות. יש ששוקדים על לימודיהם, אך מחמיצים אך במעט את כל ההזדמנויות שלהם לקבל השכלה גבוהה, ונדמה שנגזר גורלם שלא להשיג הצלחה לעולם, כששאיפתם הראשונה במסע חייהם נמוגה באוויר. כשהם אינם יודעים[ד] אם הדרך שלפניהם ישרה או סלעית, הם חשים לראשונה עד כמה ייעודו של האדם מלא משתנים, ולכן מביטים על החיים בתקווה ובחרדה. יש שעל אף שאין להם השכלה טובה, כותבים ספרים ומשיגים מידה מסוימת של תהילה. יש שהם אנאלפביתים כמעט לגמרי, אך מרוויחים כסף בעסקים וכך יכולים לפרנס את עצמם… העיסוק שהאדם בוחר, הדרך שבה הוא מתפרנס: האם יש לבני האדם שליטה על השאלה, אם בחירתם טובה או לא? האם בחירתם מתאימה לרצונותיהם והחלטותיהם? רוב בני האדם היו רוצים לעבודה פחות ולהרוויח יותר, לא לעמול בשמש ובגשם, להתלבש יפה, לזהור ולנצנץ בכול מקום, להתנשא גבוה מעל אחרים, ולהביא כבוד לאבותיהם. רצונותיהם של בני האדם כה מושלמים, אך כשבני אדם עושים את צעדיהם הראשונים במסע חייהם, הם מתחילים להבין בהדרגה, עד כמה בלתי מושלם הוא ייעוד האדם, ותופסים לראשונה באמת את העובדה, כי על אף שניתן לתכנן תכניות אמיצות לעתיד, על אף שניתן לפתח פנטזיות נועזות, לאיש אין היכולת או הכוח לממש את חלומותיו, איש אינו נמצא בעמדה המאפשרת לו לשלוט בעתידו. תמיד יהיה מרחק מסוים בין חלומותיו של האדם לבין המציאות שעליו להתמודד עמה. הדברים לעולם אינם כפי שהאדם היה רוצה שיהיו, ואל מול מציאות כזו, בני האדם לעולם אינם יכולים להשיג סיפוק או שביעות רצון. יש שאף ירחיקו לכת ככול שרק ניתן לדמיין, יקדישו מאמצים גדולים ויקריבו קורבנות גדולים למען פרנסתם ועתידם, בניסיון לשנות את גורלם. אך בסופו של דבר, גם אם יוכלו לממש את חלומותיהם ורצונותיהם באמצעות עבודתם הקשה, הם לעולם לא יוכלו לשנות את גורלם, ואין זה משנה באיזו עיקשות ינסו, לעולם לא יוכלו לחרוג ממה שהקצה להם הגורל. יהיו אשר יהיו ההבדלים ביכולת, במנת המשכל ובכוח הרצון, בני האדם כולם שווים בפני הגורל, שאינו מבחין בין הגדול לקטן, בין הגבוה לנמוך, בין המרומם לנחות. על העיסוק שהאדם יעסוק בו, מה שיעשה כדי להתפרנס וכמות העושר שיצבור בחייו, לא מחליטים הוריו, כישרונותיו, מאמציו או שאיפותיו, אלא הם נקבעים מראש על ידי הבורא" ('אלוהים עצמו, הייחודי ג"). כל מילה שאלוהים אומר היא עובדה. אחרי שאנחנו יוצאים מבית הורינו ומתחילים לצעוד בדרכנו, המקום שנזכה לו בחיינו, העבודה שנוכל לעשות וכמות הכסף שנחזיק בה לא תלויות בשאלה האם יש לנו דיפלומה טובה או לא, אלא על ידי גזרותיו של אלוהים ובריבונותו. בחיים האמתיים, אנשים מסוימים מסיימים את לימודיהם עם דיפלומות אך הם חסרים את היכולת להגשים את חלומותיהם. עם זאת הם מסרבים להתפשר ולכן אינם יכולים לעשות שום עבודה והם נשארים בבית; אנשים מסוימים נושרים מבית הספר לאחר שרכשו רק השכלה בסיסית ולאחר מכן נעשים מנהלים של חברות בבעלותם; אנשים אחרים נושרים מבית הספר היסודי ולבסוף נעשים מנהלים בכירים של תאגידים. למרות שסיימתי את לימודיי במכללה עם דיפלומה טובה עדיין נתקלתי במבוי סתום כאשר חיפשתי עבודה ולאחר מכן, אפילו כשניסיתי ליצור קשרים עדיין לא תורגמו התקוות שלי להצלחה ממשית כלשהי. לא רק שאיבדתי את האומץ לחיות, אלא אף חייתי בכל יום במצב של כאב וריקנות. העובדות האלו הובילו אותי לראות בבירור שגורל האנושות נתון בידיו של אלוהים ושרק אם נתייצב בפניו ורק אם נקבל ונישמע לריבונותו של הבורא נוכל להימלט מן המדון ומן הכאב העמוק שבנפשותינו אשר נגרם מן ההסתמכות שלנו על העבודה והמאמצים שלנו. כך נוכל להשיג את ברכתו של אלוהים ולחיות באופן חופשי ומאושר, בשלווה וברגיעה.
הודו לאלוהים! כל הכבוד והתהילה לאלוהים!

מאת ז'נג שו, שווייץ

תגובות

  הירשם  
Notify of