כיצד היא הצליחה להתייחס לפגמים של חברה לעבודה בחיבה

צונג שין עבדה כמלצרית במסעדה, ותמיד היתה עובדת מסורה. אך לאחרונה, המנהל התחיל לכעוס עליה ללא הבחנה מסיבה כלשהי. מאז שהייתה קטנה, צונג שין רצתה תמיד להצטיין ולעשות כמיטב יכולתה בכל מה שעשתה, ואפילו אביה החורג כמעט שלא דיבר עליה רעות. אך עכשיו היא נאלצה להתמודד עם מנהל המסעדה שבמתכוון הקשה עליה מאד. פעמים רבות כל כך רצתה צונג שין להיכנס איתו למריבה, אך כשחשבה על אמונתה באלוהים, ועל כך שהיא חייבת להיות אנושית ובעלת הגיון, היא הבינה שהיא לא יכולה להתנהג יותר כפי שרצתה, כפי שנהגה לפני שהאמינה באלוהים. לכן, בכל פעם שהמנהל כעס עליה, התפללה צונג שין בלבה: "הו אלוהים! אתה מאפשר את המצב הנוכחי, ואני מתפללת שתעזור לי לא להתרגז ולא לעשות דבר שיבייש את שמך או שיעמיד אותי כמטרה ללעגו של השטן". לאחר שהתפללה, לבה נרגע מעט.

יבול מעבודה במסעדה

יום אחד, לאחר שצונג שין התפללה, היא חשבה על קטע מדבריו של אלוהים:"בטבעם של בני אדם רגילים, אין רמייה או הונאה. יש לבני האדם קשרים רגילים זה עם זה, הם לא עומדים לבדם, וחייהם אינם בינוניים או מנוונים. בנוסף לכך, כולם מהללים את אלוהים, דבריו מחלחלים בקרב בני האדם, ובני האדם חיים בשלום איש עם רעהו. תחת טיפולו והגנתו של אלוהים, העולם מתמלא בהרמוניה ללא הפרעתו של השטן, וכבודו של אלוהים נושא את החשיבות העליונה בקרב בני האדם" ('פירושים לאמירה השש עשרה' ). היא חשבה גם על הקטע בשיתוף של האח, שבו נאמר: "כיום, היחסים הבין-אישיים של כולם הם לא נורמליים. הסיבה העיקרית לכך היא שאנשים הושחתו מאד על ידי השטן ויושרתם פגומה ביותר. אנשים מחפשים רווח בלבד, ומנסים להרוויח על חשבון אנשים אחרים בכל מה שהם עושים. הם מונְחים על ידי הכוונות והמטרות האישיות שלהם בכל דבר. אנשים חיים עבור עצמם ובשרם בלבד. כלל לא אכפת להם מאחרים ואין בהם רגש של אהבה. אנשים נלחמים וזוממים מזימות זה נגד זה והם עושים זאת גם בגלוי וגם בחשאי. לא קיימת דרך שבה בני האדם יוכלו להסתדר זה עם זה באופן נורמלי. המצפון והרציונליות שצריכים להיות לבני האדם נעלמו מעל פני האדמה. אין רוח של שיתוף פעולה בין בני האדם. בלי מעט סבלנות, אנשים יהיו אויבים זה של זה. לבו של האדם מלא רוע, סתירות, עוינות והבדלים ללא פשרות. נראה כאילו אין אנושיות בבני האדם. השטן שולט לחלוטין באדם ולבו מלא בפילוסופיה של השטן. כל זאת נחשף על ידי דבריו של אלוהים ואין בזאת שום טעות. המצבים האמיתיים האלה קיימים אצל כולם" ("אילו בעיות יש לפתור בראש ובראשונה בקריאת דבריו של אלוהים" משיתופיהם של בכירים).

מדבריו של אלוהים ומשיתופו של האח על הכניסה לחיים, צונג שין הבינה שמערכות היחסים בין בני האדם אינן נורמליות, מפני שכולם הושחתו כל כך על ידי השטן, עד שאיבדו את האנושיות הרגילה, ומכיוון שהם חיים על פי פילוסופיות החיים השטניות, כגון:"אלוהים הורס את מי שלא דואג לעצמו" "לא נתקיף אלא אם נותקף; אם נותקף, אין ספק שנצא להתקפת נגד"לכן הם נלחמים זה בזה, כדי להגן על היתרונות והרושם של עצמם ועל יהירותם. הם מתווכחים על דברים של מה בכך עד שפניהם נעשות סמוקות, והם אפילו נלחמים עליהם עד מוות. צונג שין הבינה שהיא כעסה על המנהל שלה כי היא הרגישה שהיא עושה עבודה טובה ולכן היא צריכה לקבל את אישורו, אך המנהל, לא רק שמעולם לא נתן לה את אישורו על כך, אלא להיפך, הוא כעס עליה וגרם לה להרגיש מבוזה. לכן היא הרגישה שהיה זה המנהל שטעה, ושהיתה לה סיבה טובה להתייחס אליו בדיוק כפי שהוא התייחס אליה. אך האם היא לא חיה לפי הרעל השטני של "עין תחת עין"? כשצונג שין חשבה על כך, היא הבינה שאלוהים השתמש בעניין זה כדי לנקות ולשנות אותה, בכך שהוא איפשר לה ללמוד להכיר את אופייה המושחת דרך הקשר שלה עם אנשים אחרים. כמו כן הוא איפשר לה ללמוד כיצד לנהוג לפי האמת ולחיות חיים אנושיים רגילים, וללמוד להשפיל את ראשה היהיר ולהיות סבלנית כאשר אחרים פוגעים בה.

צונג שין חשבה אז על הקטע בשיתוף של האח, שאותו תשמע לעתים קרובות:אם אתה רוצה שתהיה לך סבלנות כלפי אחרים, עליך להבין אותם תחילה, כלומר לא משנה מי אומר משהו הפוגע בך, עליך לדעת כיצד לחשוב וכיצד להתמודד עם זה. קודם כל עליך להבין את הדברים הבאים: דבריו פגעו בי. נראה שמה שהוא אמר חושף את חסרונותיי ומכוון אליי. אם דבריו מכוונים אליי, למה הוא מתכוון? האם הוא מנסה לפגוע בי? האם הוא רואה בי אויב? האם הוא שונא אותי? האם הוא מנסה לנקום בי? לא העלבתי אותו, ולכן התשובה לשאלות אלה אינה יכולה להיות חיובית. …כשהם אמרו דברים אלה, הם פשוט ביטאו מה שאדם רגיל חושב, ולא כיוונו את דבריהם לאדם מסוים. …ודאי שהם לא כיוונו במודע לאדם ספציפי. תחילה אתה מציע הבנה, ולאחר מכן כעסך יכול להתפזר ואתה יכול לזכות בסבלנות" (דרשות ושיתופים מהדרג העליון). צונג שין הבינה אז, שאם היא רוצה באמת להיות סבלנית עם אנשים אחרים, קודם היא צריכה להבין אותם. וכך, כאשר דיברה עם עמיתיה לעבודה, צונג שין הבינה את ההתפתחויות האחרונות של המנהל: התברר שמלצרית חדשה במסעדה גבתה מחיר לא נכון מאנשים שהזמינו מנות, ולכן המנהל היה במצב רוח רע והשליך את זעמו על צונג שין, מבלי שהיא עשתה דבר מה הקשור לכך. צונג שין חשבה על כך שאם היא היתה המנהלת, גם היא היתה כועסת אם דבר כזה היה קורה. אך בשל השיפוט והייסורים של דברי האל אשר הגנו עליה, היא הייתה בדיוק כמו המנהל. כשצונג שין חשבה על כך, הכעס שחשה בלבה על המנהל הלך ופחת. היא לא רצתה לחשוב עוד על סיבותיו של המנהל, והיא היתה מסוגלת להרהר בדבריו של אלוהים מצד אחד, ולבצע את עבודתה מצד שני. ערב אחד, כשצונג שין סיימה את עבודתה ויצאה החוצה, היא פגשה במקרה את המנהל. היא בירכה אותו בנימוס ואמרה: "להתראות מחר, אדוני". המנהל הופתע, ואז, בניגוד להתנהגותו הרגילה, השיב בחום: "שמרי על עצמך בדרך הביתה". באותו לילה, צונג שין, שהיתה בדרך כלל הססנית מאד בלכתה ברחובות בשעות הלילה, שכחה לגמרי את פחדיה, שכן כל הדרך הביתה היא נזכרה בימים האחרונים שבהם היא למדה להכיר את עצמה ולנהוג לפי האמת דרך תפילה והרהור בדבריו של אלוהים. היא חוותה שכאשר היא חיה לפי דברי האל, היא אכן היתה מסוגלת לחיות אנושיות רגילה, ולבה היה מלא שלווה ושמחה.

בימים שלאחר מכן, צונג שין נאלצה לעבוד עם עמיתיה שעות נוספות מכיוון שהמסעדה היתה עמוסה מאד. למרות שהעבודה היתה קשה ומייגעת, צונג שין לא התלוננה אף פעם. הדבר היחיד שהעציב אותה היה, שהיא גילתה שעמיתיה לעבודה היו מתבטלים לעתים קרובות. לדוגמה, כאשר לקוח נכנס, עמיתיה היו ממהרים לקחת את הזמנתו לאוכל ולמשקאות, ואילו כל העבודה המלוכלכת, כמו לנקות את השולחנות, נשארה כולה לצונג שין. במיוחד בשעות שיא העבודה, צונג שין היתה רצה לכאן ולשם ומזיעה כהוגן, וכשהגיע הזמן לסיים את העבודה עדיין היה עליה לנגב את הרצפה. כמעט כל יום היא היתה האחרונה להחליף את בגדיה ולצאת מהעבודה. עם הזמן, צונג שין החלה להרגיש שהיא לא מסוגלת לשאת זאת יותר. היא חשבה על כך שהיא מקבלת שכר זהה לזה של עמיתיה לעבודה, אבל היא עובדת יותר והעבודה שהיא עושה מעייפת יותר מזו של עמיתיה. ככל שחשבה על כך יותר, כך הרגישה יותר תרעומת ושנגרם לה עוול. צונג שין ייחלה לכך שהמנהל יראה זאת ושיידע שהיא משקיעה מאמץ רב יותר מעמיתיה. אם היתה מקבלת אפילו העלאה קטנה בשכרה, היא לא היתה מצוברחת כל כך. צונג שין ניסתה לפעמים להיות עצלה וערמומית, אך כשראתה שולחנות מלוכלכים, היא לא יכלה שלא לנקות אותם. היא הרגישה מדוכאת וכואבת, והיא חשה תחושת קורבן. בכאבה, התפללה צונג שין לאלוהים: "הו אלוהים! אני מותשת ומרגישה שנעשה לי עוול בקשר עם עמיתיי לעבודה. אנו מקבלים את אותו שכר, ולכן אינני רוצה לעבוד קשה יותר מהם. אילו לקחים עליי ללמוד בסביבה הזאת? מה אני יכולה לעשות כדי לחיות אנושיות רגילה? אני מתפללת אליך ומבקשת שתנחה אותי…".

יום אחד הגיעה צונג שין לביתה לאחר העבודה וראתה קטע משיתופו של אח שבו נאמר: "אתם חייבים להיות אמיתיים עם אנשים אחרים. גם אם עשיתם דבר מה מעשי עבור מישהו, אל תאמרו שעשיתם, כי עדיף לעשות מעשים אמיתיים. נאמר, לדוגמה, שלמישהו יש קושי מסוים ואתם עוזרים לו לפתור את הקושי, ולאחר מכן אתם אומרים, 'יכולתי לעזור לך לפתור את הקושי שלך. האם לא עשיתי זאת משום שאנו אוהבים זה את זה? האם לא עשיתי זאת מפני שאני אוהב אותך?' אין טעם באמירות מסוג זה, נכון? כשאתם עוזרים למישהו, אתם יודעים בלבכם שעזרתם, וזה כל מה שצריך לעשות – מה הטעם לומר דברים כאלה? מוטב לעשות מעשים אמיתיים! הדברים האלה שאתם אומרים רומזים שעל ידי עזרה קטנה למישהו, אתם רוצים להשיג את חיבתו, אתם רוצים שהוא יזכור אתכם ויהיה טוב אליכם. האם זה נכון? האם אין זאת התנהגות מזויפת ושימוש בתחפושת? האם אין זאת עשיית עסקאות עם אנשים אחרים? … לכן, כאשר אתם מדברים עם אחרים, דברו בכנות, וכאשר אתם עושים דברים, עשו מעשים אמיתיים. אל תאמרו דברים כוזבים או מוסווים. גם אם נעזור למישהו והוא יהיה אדיב אלינו או ירגיש אסיר תודה, לא נדרוש ממנו את הדברים הללו, שכן אנו לא זקוקים להכרת תודה של אף אחד" (דרשות ושיתופים מהדרג העליון).

לאחר שצונג שין קראה את הקטע הזה בשיתופו של האח, היא הבינה שרק לאדם ישר יש דמות אנושית אמיתית, שאנשים ישרים הם אמיתיים, הם מתנהגים ביושר ובכנות כאשר הם עושים דברים, והם לא מבקשים דבר בתמורה. אך התבטאויותיה שלה הראו כי אם לא היתה מקבלת דבר, ייתכן שגם היא לא היתה מתאמצת, כי כאשר היא השקיעה יותר מאמצים היא רצתה כדי לקבל על כך תשלום, ואם היא לא יכלה לקבל דבר בתמורה, היא לא היתה מוכנה להשקיע אנרגיה בכך. למעשה, היא לא התעייפה מעבודה קשה, אלא לבה היה עייף. היא חשבה על כך: איך הייתי יכולה לא להיות עייפה כאשר לא עשיתי את המאמץ הקל ביותר מבלי לרצות לקבל על כך תשלום? וכך מצאה לבסוף צונג שין את שורש הבעיה של כאבה וטינתה, והיא מצאה את הדרך להסתדר בשלווה עם עמיתיה לעבודה. ודרך זו היתה להיות באמת אדם ישר, להיות מוכנה לעשות דברים ולא לדרוש דבר בתמורה. רק בדרך זו אנשים זוכים בכך שאלוהים יקבל אותם, ולבם נעשה רגוע וחופשי. אחרת, אין זה משנה כמה מאמץ משקיעים בעשייה, זה חסר משמעות. מרגע זה ואילך, לצונג שין לא היתה יותר כוונה רעה בקשריה עם עמיתיה לעבודה. היא פשוט עשתה כמיטב יכולתה, וכבר לא רצתה לשנות אף אחד. בהמשך, מנהל המשמרת במסעדה התחיל פתאום לעזור לצונג שין בעבודתה, ומנהל המסעדה הבין שעמיתיה לעבודה של צונג שין מתבטלים, ולכן הוא הטיל עליהם עבודה רבה יותר, וצונג שין התאמצה מאוד לעזור להם. מאז, עמיתיה לעבודה של צונג שין השתנו, ובמודע התחילו לחפש עבודה שצריך לעשות במסעדה. בלבה של צונג שין היתה תחושה של שמחה שלא ניתנת לתאור במילים. היא ידעה שזו היתה התוצאה של התנהלותה לפי רצונו של אלוהים, והיא המשיכה להודות לו בלבה.

יבול מעבודה במסעדה

לאחר זמן מה, צונג שין לא היתה יכולה להמשיך לעבוד במסעדה בגלל מצב חירום. לפי מדיניות המסעדה, היה עליה לתת הודעה של חודש לפני עזיבתה את העבודה, אחרת, לא רק שהיא לא תקבל את משכורת החודש הזה, אלא שהיא גם לא תוכל לעבוד יותר במסעדה בעתיד. אך לצונג שין באמת לא היה זמן לתת הודעה של חודש מראש, והיא כבר היתה מוכנה לאבד את שכרה כאשר הגישה למנהל את ההודעה. באופן מפתיע, המנהל אמר לה ברצינות: "אם להיות כן איתך, אני ממש לא שמח לתת לך ללכת. יהיה לי קשה מאוד עכשיו למצוא מישהו ישר כמוך. אני חושב שאת בעלת שיעור קומה". צונג שין השיבה: "אדוני, אתה יותר מדי אדיב אליי. אני לא בעלת שיעור קומה, והשכלתי היא רק ברמת חטיבת ביניים". המנהל אמר: "שיעור הקומה שאני מדבר עליו אינו מבוסס על רמת השכלתך, אלא מתייחס לאיכות שלך כאדם ולדפוס החשיבה שלך". כשצונג שין שמעה זאת, היא הרגישה נחמה גדולה בלבה, ועם זאת, היא הרגישה בבהירות רבה שזה לא היה בגלל יתרונותיה, אלא מפני שהיא השתנתה לגמרי על ידי עבודת האל ודבריו.

מעבר לכל זאת, יום אחד, לאחר שצונג שין סיימה את עבודתה במסעדה, המנהל התקשר אליה ואמר לה לבוא לקבל את שכרה לחודש העבודה האחרון שלה. כשהגיעה למסעדה, המנהל נתן לה את כל השכר החודשי שלה, והדגיש שוב ושוב שהיא תמיד תוכל לשוב לעבודה. היא לא העלתה בדעתה שמדיניות המסעדה, שמעולם לא השתנתה קודם לכן, תשתנה בגללה! באותו רגע צונג שין הודתה שוב לאלוהים והללה אותו בלבה. היא ידעה שכל זאת נעשה על ידי אלוהים, וכי היו אלה דבריו של אלוהים ששינו אותה ואפשרו לה לזכות בכבוד על ידי אנשים אחרים. צונג שין חשבה לעצמה שאם היתה מתייחסת לאנשים אחרים ומטפלת בעניינים בהסתמך על טבעה המושחת, לא רק שהמנהל לא היה אומר לה שהיא תתקבל בחזרה לעבודה בכל עת, היא גם לא היתה מקבלת אפילו אגורה אחת משכרה על חודש העבודה האחרון שלה.

לאחר ניסיון זה, צונג שין הרגישה באמת שכאשר התעוררו קשיים, כל עוד היא הסתמכה על דברי האל, היא היתה יכולה לחיות באנושיות רגילה. על פני השטח, עשוי להיראות כאילו צריך לסבול הפסד מסוים באופן זמני, או להיות מבוזים, אך לנהוג לפי האמת ולרצות את אלוהים זוהי עדות המביאה תהילה לאלוהים! כבריה שנבראה, שיכולה לנהוג לפי האמת ולרַצות את אלוהים, לא רק שהיא יכלה לזכות בכבוד מאחרים, אלא חשוב מזאת, לא ניתן למדוד את הנחמה שהיא חשה בלבה ולא ניתן להחליף אותה ברווח חומרי כלשהו, או במוניטין או בהתרברבות. היו אלה דברי האל אשר איפשרו לצונג שין ללמוד כיצד לנהל את עצמה כאדם וכיצד להתחבר עם אנשים אחרים, והיא הרגישה בכנות שהשמחה שבלבה לאחר כל פעם שהיא נהגה לפי האמת' היא הברכה הגדולה ביותר והאמיתית ביותר שהיא קיבלה מאלוהים!

מינג ג'ן

תגובות

  הירשם  
Notify of