דף הבית

צור קשר

ערך החיים: האם משמעותי לחיות עבור משפחה, כסף או תהילה ורווח?

שיחה מעוררת מחשבה ברכבת

יום אחד יצאתי לטיול. בעודי על הרכבת התבוננתי החוצה וראיתי דרך החלון שורות של עצי צפצפה חולפים על פנינו ושדות חיטה זהובים במרחק לא רב אשר התנועעו לאטם ברוח. המראות הללו היו נעימים ביותר.

בעודי מתענגת על המראות הנשקפים מבחוץ האזנתי לשיחה בין שני אנשים בגיל העמידה אשר ישבו על ידי. איש בלבוש רגיל התרברב באומרו "במהלך עשורים שלמים שעבדתי רחוק מן הבית הקדשתי את עצמי לעשיית רווח כספי מכיוון ששאיפותיי היחידות הנן לספק לבני חיים טובים ולהסב כבוד למשפחתי. למרבה המזל, באמצעות שנות עבודה רבות, הצלחתי לחסוך די כסף על מנת לרכוש בית עבור בני. למרות שזה היה קשה ומפרך, אני חושב שמאמציי לא היו לשווא."

האיש השני נראה כאדם עמיד. הוא החזיק את ראשו גבוה ונהנה גם הוא להשוויץ. הוא אמר: "יש לי שני בנים. אחד מהם לומד כעת באוניברסיטה והשני כבר עובד על הפוסט דוקטורט שלו. שניהם מבטיחים ביותר. אני עצמי עסקתי במסחר במשך שנים רבות. לעתים קרובות עליי לבצע עסקים מול גורמי ממשל וכן לאכול ולשתות בחברתם. אך למרות שזה מעייף, כל עוד ביכולתי להרוויח מספיק כסף ולשפר את איכות חיי, וכן לספק את גאוותי, אני מאמין שזה משתלם."

כאשר האיש בעל הלבוש הרגיל שמע זאת, ניכר שהוא חש מעט מוזר ולאחר מכן הוא שיבח את בניו של האיש העמיד. לאחר ששמעתי את שיחתם, שאלתי את הגברים: "אנו חיים מחצית מחיינו עבור האחרים, ועובדים כה קשה על מנת להרוויח כסף למען בנינו ובנותינו ולמעט המוניטין שלנו, אך מהי המשמעות של חיינו?" נדמה שהאיש העשיר חש שזה למטה מכבודו לענות על שאלתי, אך לבסוף הפטיר: "כסף ותהילה, כמובן." האיש השני נראה מדוכא ונאנח בחוסר אונים. "כשהייתי ילד, חלמתי להרוויח כסף רב. לאחר שהתחתנתי עבדתי קשה על מנת לכלכל את בני. חשבתי שהוא יצטיין בבית הספר ויסב לי כבוד, אך הוא נשר מן הלימודים בגיל מוקדם. לא הייתה לי ברירה מלבד להמשיך לעבוד ולהרוויח כסף."

חיינו הם כמו שעון מתוח לגמרי

חילופי הדברים בין הגברים הותיר אותי עם מספר תהיות: כולנו באים לעולם והופכים מילדים סקרנים למבוגרים צעירים ועוד לפני שאנו מבינים באמת את משמעות החיים אנו נשאבים אל החברה המכורה לכסף ואל הטרנד לרכוש תהילה, לעתים אפילו מבלי להרגיש בכך. אז, כמו שעון מתוח לגמרי, אנו ממשיכים לרוץ ולמהר מבלי לעצור לעולם. כולם כמהים להקים משפחות, להביא ילדים לעולם, להרוויח כסף ולצבור תהילה, ולמרות שבמהלך התהליכים הללו יהיו מכשולים רבים, כישלונות, קשיים ומחלות, ואולי אף אסונות טבע בלתי נמנעים או אסונות תוצרת-אדם, איננו מוותרים על המרדף אחריהם. נראה שעד היום בו יהיו פנינו חרושות קמטים, בריאותנו רופפת ולא יהיה בכוחנו להמשיך לעבוד לא נתחיל להרהר בדברים אשר שאפנו להשיג. זה מזכיר לי את דודתי, שעל מנת לחיות חיים נעלים משל האחרים עמלה ללא ליאות כדי להרוויח כסף. אחרי שעבדה מחצית מחייה נעשתה עשירה וכל בניה ובנותיה למדו באוניברסיטאות. זה הסב לה כבוד רב, אך לבסוף היא אובחן אצלה סרטן בקיבה, והיא נפטרה שבוע לאחר הבדיקה. גם אני עבדתי קשה בעשותי עסקים במשך עשרות שנים, ברצוני היה להפוך לעשירה כאותם האנשים אשר בבעלותם מכוניות ובתים. רציתי לצבור תהילה ולהשאיר ירושה גדולה לבני, אך לבסוף חסכתי כסף רב אך נעשיתי חולה מאוד. האנשים סביבי מתרוצצים ומתישים את עצמם בשביל משפחתם, כסף ותהילה. כשאנו מביטים אחורה על כל אותם השנים, לעתים קרובות נבין שהרווחנו כסף, הנאות חומריות ושבחים מן הסביבה שלנו – אך לא אושר. לפעמים אנו חשים סבל וריקנות אף גדולים יותר לאחר שההנאות הרגעיות חולפות. שאלתי את עצמי יותר מפעם אחת: לשם מה בדיוק אנחנו חיים? מהי המשמעות של חיינו?

משמעות החיים

דברי האמת גרמו לי לראות את האור

לאחר מכן, נתקלתי בפסקה: "הדברים שבני אדם מוקירים הם משפחה, כסף ותהילה. הם רואים בדברים האלה את הערכים החשובים ביותר בחיים. כול בני האדם מתלוננים על גורלם, אך בכול זאת מדחיקים את השאלות שחיוני יותר מכל לבחון ולהבין: מדוע האדם חי, כיצד על האדם לחיות, מהם ערכם ומשמעותם של החיים. כול חייהם, יהיה אשר יהיה מספר שנות החיים האלה, הם רק מתרוצצים בחיפוש אחר עושר ותהילה, עד שנעוריהם חולפים, עד ששיערם מלבין ופניהם מתכסות קמטים, עד שהם מבינים שעושר ותהילה אינם יכולים לעצור את שקיעתם לעבר הסניליות, שכסף אינו יכול למלא את הריקנות שבלב…. עושר ותהילה שהאדם רוכש בעולם החומרי נותנים לו סיפוק זמני, עונג חולף, תחושה שקרית של נוחות, וגורמים לו לאבד את דרכו. וכך, כשבני האדם מתרוצצים במרחבי ים האנושות הגדול, כמהים לשלווה, לנחמה ולשקט נפשי, שוקעים פעם אחר פעם מתחת לגלים, כשבני האדם טרם ביררו את השאלות שחיוני להבינן – מאין הם באים, מדוע הם חיים, לאן הם הולכים וכן הלאה – הם מתפתים לעושר ותהילה, אשר מטעים אותם ושולטים בהם, הם הולכים לאיבוד באופן בלתי הפיך. הזמן טס, השנים חולפות כהרף עין. בטרם יבין זאת, נפרד האדם מן השנים הטובות ביותר בחייו. … על אף שכישורי ההישרדות השונים שבני אדם מקדישים את חייהם לרכישת השליטה בהם, יכולים להציע שפע של נוחות חומרית, הם לעולם אינם מביאים ללב האדם שלווה ונחמה אמיתית, אלא גורמים לבני האדם לאבד ללא הרף את הכיוון, להתקשות לשלוט בעצמם, להחמיץ כול הזדמנות ללמוד את משמעות החיים, והם יוצרים זרם תחתי של קושי הקשור לדרך הנכונה להתמודד עם המוות. בדרך זו, נהרסים חייהם של בני אדם. הבורא נותן לכול אדם יחס הוגן, נותן לכול אחד חיים שלמים של הזדמנויות לחוות ולהכיר את ריבונותו, אולם רק כאשר המוות מתקרב, כשצל המוות תלוי מעל ראשו של האדם, הוא מתחיל לראות את האור – ואז כבר מאוחר מדי."

הדברים האלו כה מעשיים. אנו מבלים את כל חיינו בהתרוצצות ללא הרף עבור משפחתנו, כסף ותהילה. אנו הבעלים של כל הדברים הללו אך הם מזה זמן רב עיוורו אותנו, חסמו את לבנו, גרמו לנו לאבד כיוון והובילו אותנו בדרך שאין ממנה חזרה. אנשים רבים מתרוצצים ונאבקים על מנת לכלכל את בניהם ובנותיהם ולאחר שהילדים גדלים הם מתחילים להשגיח על נכדיהם, אך לבסוף הם לא זוכים בדבר. ישנם אנשים רבים שמקדישים את עצמם לעשיית כסף, ולמרות שהם מרוויחים כסף בסופו של דבר אין להם מנוחה רוחנית, ואנשים רבים מאבדים את חייהם בגלל שעבדו יותר מדי. אנו, בני האדם, נבראנו על ידי אלוהים אשר העניק לנו את חיינו. עם זאת, אם נהרהר בכך בזהירות, נגלה שמעולם לא התעמקנו בשאלות הגדולות, כגון: מדוע ברא אלוהים את בני האדם? מדוע אנו חיים? מהם המשמעות והערך של חיינו? אנו חווים עונג, כעס, עצב ושמחה, וכן לידה, מוות, חולי וזקנה, אך אנו מגיעים לסוף חיינו מבלי לקבל תשובות לשאלות הללו וחשים ריקנות אינסופית.

למעשה, כל אחד ואחת מאתנו חי תחת תזמורו וריבונותו של אלוהים. עלינו להתפלל לאלוהים באופן פעיל, להפקיד את גורלנו בידיו, לקבל את ישועתו ולחוות את ריבונותו ואת עבודתו. רק כאשר נכיר את אלוהים באמת נפסיק לחוש ריקנות וחוסר משמעות בחיינו. כמו איוב, אשר עבד את אלוהים וכל חייו ירא את אלוהים וסר מרע. למרות שהיה איש עשיר ונהנה מיוקרה רבה, הוא ידע שהכול מגיע מאלוהים ולא שאב מכך הנאה. הוא לא היה מוגבל על ידי משפחתו, יוקרתו או כספו והיה נאמן ליראת אלוהים וסר מרע. אפילו כאשר כוסה כל גופו בשחין לא היה לו אכפת מה חושבים עליו האחרים ורק לקח שבר של כלי חרס על מנת לגרד את פצעיו בעודו יושב בעפר. בזכות הצייתנות של איוב ויראת אלוהים שהפגין במהלך הניסיון הוא זכה לאישורו של אלוהים ובורך כפליים. מאחר שהוא נכנע בפני אלוהים וירא אותו חייו היו בעלי ערך ומשמעות. הליכה בדרכו של איוב היא המטרה שעל כולנו לשאוף אליה.

מאת סי יו

?שלום וברכה עליכם! אם לאחר קריאת מאמר זה תהיה לכם הארה כלשהי שאותה תרצו לחלוק, או אם תהיינה לכם שאלות אותן תרצו לחקור יחד איתנו, אתם מוזמנים לעשות זאת דרך צ'אט חי. אנו מצפים לשיחה אתכם.?

קריאה מומלצתאיש אינו יכול לשנות את העובדה שאלוהים מחזיק בריבונות על הגורל האנושי

שלום וברכות לכם! אתם מוזמנים להצטרף לקהילה שלנו. אם לאחר תשקראו מאמר זה, תזכו להארה שבה תרצו לחלוק ואם יהיו לכם שאלות לשאול אותנו, הנכם מוזמנים לעשות זאת באמצעות הצ'אט החי שלנו הפעיל 24 שעות ביממה או דרך Whatsapp. אנו מחכים ומצפים לדבר איתכם.

聊天前请阅读并同意我们的隐私权政策。

您已阅读并同意我们的隐私权政策吗?