סיפורי תורה | עבודתו הראשונית של אלוהים בעידן החוק (ג)

worshiped jehovah"השלב הראשון היה עבודתו של יהוה לסלילת דרך שבה האדם יוכל אדם לעבוד את אלוהים על פני האדמה. הייתה זו עבודת ההתחלה שנועדה למצוא את מקור העבודה על פני האדמה. באותה עת, יהוה לימד את בני ישראל לשמור את השבת, לכבד את הוריהם ולחיות בשלום איש עם רעהו. מכיוון שבני האדם באותה תקופה לא הבינו מה מהווה אדם, ומכיוון שהם לא ידעו איך לחיות על פני האדמה, אלוהים היה צריך להנחות את בני האדם בחייהם בשלב העבודה הראשון. הדברים שיהוה אמר להם לא היו ידועים לאנושות קודם לכן ולא היו ברשותה. באותה עת, קמו נביאים רבים כדי לדבר על נבואות, והכל נעשה בהנהגתו של יהוה. זה היה רק חלק מהעבודה.……מה הייתה מהות הדברים שיהוה אמר? הוא רק הנחה את האדם בחייו על פני האדמה, מה שלא היה כרוך בעניינים רוחניים בחיים. מדוע נאמר שדברי יהוה הוכרזו בכל מקום? המלה "הוכרזו" מתייחסת למתן הסברים ברורים והוראות ישירות. הוא לא העניק לאדם חיים, אלא רק ליווה אותו ולימד אותו לירוא אותו. לא היו מְשָׁלִים. עבודתו של יהוה בישראל לא נועדה כדי לטפל באדם, להטיל עליו משמעת או לשפוט אותו ולהמיט עליו ייסורים, אלא כדי להנחות אותו. יהוה ביקש ממשה לומר לעמו לאסוף מן במדבר. מדי בוקר לפני הזריחה, היה עליהם לאסוף מן בכמות מספקת רק למאכל באותו יום. לא ניתן היה לשמור את המן ליום המחרת, מכיוון שאז הוא היה מתעפש. הוא לא לימד את האדם ולא חשף את אופיו, והוא לא חשף את הדעות והמחשבות של האדם. הוא לא שינה את האדם, אלא הנחה אותו בחייו. באותה עת, האדם דמה לילד. האדם לא הבין דבר, והוא יכול היה רק לבצע תנועות מכניות בסיסיות. לפיכך, יהוה רק חוקק חוקים כדי להנחות את בני האדם. "

"העבודה שהתבצעה בעם ישראל שונה עד מאוד מהעבודה של ימינו. יהוה הוביל את חייהם של בני ישראל, אך הוא לא שפט אותם והמיט עליהם ייסורים במידה שהדבר נעשה כעת, משום שבזמן ההוא, בני האדם הבינו מעט מדי מהדברים בעולם, וטבעם היה מושחת רק במקצת. בזמן ההוא, בני ישראל נשמעו ליהוה בכל אופן. כשהוא ציווה עליהם לבנות מזבח, הם מיהרו ועשו זאת, וכשהוא ציווה עליהם ללבוש את בגני הכהונה, הם נשמעו לו. בזמן ההוא, יהוה היה ממש כמו רועה המוביל עדר כבשים על פני האדמה, וכל הצאן התקדמו לאן שהרועה הוביל אותן, לאכול עשב במרעה. יהוה הוביל את חייהם. הוא הנחה אותם בעניינים של מזון, לבוש, מחסה ותחבורה. "

"כל עם ישראל קרא ליהוה אלוהיו. בזמנו, בני ישראל ראו בו ראש משפחתם, וכל ישראל הפכה למשפחה אחת גדולה שבה כולם עבדו את יהוה אלוהיהם. רוחו של יהוה שכנה עליהם לעתים קרובות, והוא דיבר והשמיע את קולו בפניהם, והשתמש בעמוד ענן ובקול כדי לכוון את חייהם. בזמנו, רוח האל סיפקה את הכוונתה בישראל באופן ישיר. היא דיברה והשמיעה את קולה לעם, ובני העם ראו את העננים ושמעו את רעש הרעמים, וכך, היא כיוונה את חייהם במשך כמה אלפי שנים. לפיכך, רק עם ישראל תמיד עבד את יהוה. בני העם מאמינים שיהוה הוא אלוהיהם ושהוא לא אלוהי הגויים. זה לא מפתיע: אחרי הכל, יהוה עבד בקרבם במשך כ-4,000 שנים. "

"בזמן ההוא, בני ישראל שירתו את יהוה ישירות בבית המקדש. זהותם הייתה של כוהנים. (מובן שלא כל בני האדם היו כוהנים. רק לחלק מבני האדם, ששירתו את יהוה בבית המקדש, הייתה הזהות של כמרים.) הם היו חובשים כתרים שיהוה נתן להם (ופירוש הדבר שהם הכינו את הכתרים לפי דרישותיו של יהוה, ולא שיהוה נתן להם את הכתרים ישירות) והם היו נכנסים לבית המקדש, לבושים בבגדי הכהונה שיהוה נתן להם ויחפים, כדי לשרת את יהוה ישירות, מבוקר ועד ערב. שירותם ליהוה כלל לא היה אקראי ולא נעשה מתוך רצון לביצוע עבירה. הוא היה לגמרי בהתאם לכללים, שאף אדם ששירת את יהוה ישירות יכול היה להפר. על כולם היה לציית לכללים האלה. אחרת, הכניסה לבית המקדש הייתה אסורה. אם כל אחד מהם היה מפר את כללי המקדש, כלומר אם הוא היה מפר את ציוויו של יהוה, צריך היה לטפל בו על פי החוקים שקבע יהוה, ונאסר על כולם להתנגד לכך ולהגן עליו. בלי קשר למספר השנים שהאדם הזה שירת את אלוהים, על כולם לציית לכללים. זו הסיבה לכך שכל כך הרבה כוהנים לבשו את בגדי הכהונה ושירתו כך את יהוה מלכתחילה, לאורך כל השנה, על אף שיהוה לא העניק להם יחס מועדף, והם אפילו שירתו במזבח ובבית המקדש במשך כל חייהם. כאלה היו נאמנותם וציותם. מה הפלא שיהוה בירך אותם כך. בזכות נאמנותם, הם קיבלו ברכות וראו את כל מעשיו של יהוה. באותה תקופה, כשיהוה עבד בעם ישראל, עמו הנבחר, דרישותיו מבני העם היו נוקשות מאוד. כל בני העם היו צייתנים מאוד, והחוקים הגבילו אותם כך שהם בטוח יראו את יהוה. כל אלה היו הצווים המנהלתיים של יהוה. אם היו ביניהם כוהנים שלא שמרו את השבת או אשר הפרו את ציוויו של יהוה, ובני העם גילו זאת, הכמרים האלה היו מובאים מיד לפני המזבח ונסקלים למוות, וכך הם הוקרבו לפני "מזבח העם" שיהוה הכין לעם ישראל. לא הותר להטיל גופות בבית המקדש או בסביבתו. יהוה לא התיר זאת. אם מישהו עשה זאת, התייחסו אליו כאילו הוא הציע "קורבן לעם", והיו משליכים אותו לבור גדול וממיתים אותו. כמובן, כל בני האדם היה היו מאבדים את חייהם, ואיש לא נותר בחיים. היו אפילו בני אדם שהציעו "אש לעם". במילים אחרות, בני האדם שהקריבו קורבנות בימים שיהוה לא הגדיר לכך נשרפו באש יהוה עם כל מה שהקריבו, משום שלא הותר להם להישאר לפני המזבח. הדרישות מהכוהנים היו: הם לא הותרו להיכנס לבית המקדש, ואפילו לחצר החיצונית של בית המקדש, לפני שהם נטלו ידיים ורגליים. הם לא הותרו להיכנס לבית המקדש אם הם לא לבשו את בגדי הכהונה. הם לא הותרו להיכנס לבית המקדש אם הם לא חבשו את כתרי הכהונה. הם לא הותרו להיכנס לבית המקדש אם גווייה זיהמה אותם. הם לא הותרו להיכנס לבית המקדש לאחר שהם נגעו בידיו של אדם רשע מבלי שהם נטלו ידיים. הם לא הותרו להיכנס לבית המקדש לאחר שהם קיימו יחסי מין עם אישה (זה לא היה לנצח, אלא רק לשלושה חודשים), הם לא הותרו לראות את פניו של יהוה, וכשעבר הזמן, כלומר רק אחרי שלושה חודשים, הם הותרו ללבוש בגדי כהונה נקיים ולשרת בחצר החיצונית במשך שבעה ימים לפני שהותר להם להיכנס לבית המקדש לראות את פניו של יהוה. הם הותרו ללבוש את כל בגדי הכהונה רק בתוך בית המקדש, והם לא הותרו ללבוש אותם מחוץ לבית המקדש, כדי להימנע מזיהום מקדשו של יהוה. כל הכוהנים היו חייבים להביא פושעים שהפרו את חוקיו של יהוה לפני מזבח יהוה, שם הם הומתו בידי בני העם – אחרת הכוהן שראה זאת היה עולה בלהבות. לפיכך, הם התמידו בנאמנותם ליהוה, מפני שחוקי יהוה החמירו איתם מדי, והם לא העזו להפר כבדרך אגב את צוויו המנהלתיים. בני ישראל היו נאמנים ליהוה משום שהם ראו את להבתו, משום שהם ראו את היד שבה יהוה ייסר את בני האדם, ומשום שהם יראו את יהוה מלכתחילה בלבם. לפיכך, הם זכו לא רק בלהבתו של יהוה, אל גם את הטיפול וההגנה של יהוה, ואת ברכתו של יהוה. נאמנותם הייתה ציותם לדבריו של יהוה במעשיהם, מבלי שאיש מהם המרה את פיו. אם מישהו היה ממרה את פיו, בני העם היו מבצעים בכל זאת את דבריו של יהוה, וממיתים את מי שהתנגד ליהוה, ללא מרחב תמרון או הסתרה. בני האדם שהפרו את השבת, שהיו אשמים בהפקרות ואשר גנבו מנחות ליהוה נענשו במיוחד בחומרה רבה יותר. בני האדם שהפרו את השבת נסקלו למוות בידיהם (בני העם), או הולקו למוות בשוטים, ללא יוצא מן הכלל. בני האדם שביצעו מעשי זימה, אפילו אלה שהשתוקקו באישה יפת מראה, חשבו מחשבות זימה לנוכח אישה רעה או התמלאו תשוקה למארה אישה צעירה – כל בני האדם האלה הומתו. אם אישה צעירה כלשהי לא כיסתה את עצמה ופיתתה גבר להתנהגות אסורה, האישה הזו הומתה. אם כוהן (אחד מבני האדם ששירתו בבית המקדש) היה זה שהפר חוקים כאלה, הוא היה נצלב או נתלה. אף אדם כזה לא הורשה להישאר בחיים, ויהוה לא חס על אף אחד מהם. קרוביו של אדם כזה לא הורשו להעלות קורבנות על מזבחו של יהוה במשך שלוש שנים לאחר מותו של קרובם, והם לא הורשו לחלוק את קורבנותיהם של בני העם ליהוה. רק לאחר שחלף הזמן הזה, הם הורשו להעלות פרה או כבשה מובחרות על מזבחו של יהוה. אם היו עבירות אחרות כלשהן, היה על בני האדם לצום במשך שלושה ימים בפני יהוה, כדי להתחנן לחסדו. עבודתם את יהוה לא נבעה מכך שחוקיו של יהוה היו כה חמורים ונוקשים, אלא מחסדו של יהוה, וגם משום שהם היו נאמנים ליהוה. משום כך, שירותם עד היום היה נאמן באופן דומה, והם מעולם לא חזרו בהם מתחנוניהם בפני יהוה. בהווה, עם ישראל עדיין מקבל את דאגתו והגנתו של יהוה, ועד היום, יהוה עדיין מעניק לבני העם מחסדו ודבק בהם תמיד."

לעיון נוסף


דמותו של משה רבנוסיפורי תורה | עבודתו הראשונית של אלוהים בעידן החוק (א)

האם תרצו לדעת על עבודתו הראשונית של אלוהים בישראל? במאמר זה תלמדו לדעת כיצד אלוהים הכריז על החוקים, וכיצד הוא הדריך גברים לחיות את חייהם ולעבוד את אלוהים. קראו ולמדו עוד.


בית המקדש

סיפורי תורה | עבודתו הראשונית של אלוהים בעידן החוק (ב)

האם תרצו לדעת על עבודתו הראשונית של אלוהים בישראל? במאמר זה תלמדו לדעת כיצד אלוהים הכריז על החוקים, וכיצד הוא הדריך גברים לחיות את חייהם ולעבוד את אלוהים. קראו ולמדו עוד.


worshiped-jehovah
סיפורי תורה | המשמעות של עבודת האל בישראל

מדוע אלוהים ביצע את עבודתו הראשונית בישראל? מה היה רצון האל מאחורי עבודה זו? במאמר זה תמצאו את התשובות.

תגובות

  הירשם  
Notify of