דברים בנושא נבואות והבטחות, כפי שאמרו יהוה אלוהים והמשיח שהופיע באחרית הימים

דברים בנושא נבואות והבטחות, כפי שאמר יהוה אלוהים

"ויצא חטר, מגזע ישי; ונצר, משרשיו יפרה. ונחה עליו, רוח יהוה–רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת, ויראת יהוה. והריחו, ביראת יהוה; ולא-למראה עיניו ישפוט, ולא-למשמע אזניו יוכיח. ושפט בצדק דלים, והוכיח במישור לענוי-ארץ; והכה-ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע. והיה צדק, אזור מתניו; והאמונה, אזור חלציו. וגר זאב עם-כבש, ונמר עם-גדי ירבץ; ועגל וכפיר ומריא יחדו, ונער קטן נהג בם. ופרה ודב תרעינה, יחדו ירבצו ילדיהן; ואריה, כבקר יאכל-תבן. ושעשע יונק, על-חר פתן; ועל מאורת צפעוני, גמול ידו הדה. לא-ירעו ולא-ישחיתו, בכל-הר קדשי: כי-מלאה הארץ, דעה את-יהוה, כמים, לים מכסים. והיה, ביום ההוא, שרש ישי אשר עמד לנס עמים, אליו גוים ידרשו; והיתה מנחתו, כבוד. והיה ביום ההוא, יוסיף אדני שנית ידו, לקנות, את-שאר עמו–אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש, ומעילם ומשנער ומחמת, ומאיי, הים" (ישעיהו י"א 11-1).

"כי-הנני בורא שמים חדשים, וארץ חדשה; ולא תזכרנה הראשנות, ולא תעלינה על-לב. כי-אם-שישו וגילו עדי-עד, אשר אני בורא: כי הנני בורא את-ירושלם גילה, ועמה משוש. וגלתי בירושלם, וששתי בעמי; ולא-ישמע בה עוד, קול בכי וקול זעקה. לא-יהיה משם עוד, עול ימים וזקן, אשר לא-ימלא, את-ימיו: כי הנער, בן-מאה שנה ימות, והחוטא, בן-מאה שנה יקלל. ובנו בתים, וישבו; ונטעו כרמים, ואכלו פרים. לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל: כי-כימי העץ ימי עמי, ומעשה ידיהם יבלו בחירי. לא ייגעו לריק, ולא ילדו לבהלה: כי זרע ברוכי יהוה, המה, וצאצאיהם, אתם. והיה טרם-יקראו, ואני אענה; עוד הם מדברים, ואני אשמע. זאב וטלה ירעו כאחד, ואריה כבקר יאכל-תבן, ונחש, עפר לחמו; לא-ירעו ולא-ישחיתו בכל-הר קדשי, אמר יהוה" (ישעיהו ס"ה 25-17).

"כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה, עמדים לפני–נאם-יהוה: כן יעמד זרעכם, ושמכם. והיה, מדי-חדש בחדשו, ומדי שבת, בשבתו; יבוא כל-בשר להשתחות לפני, אמר יהוה. ויצאו וראו–בפגרי האנשים, הפשעים בי: כי תולעתם לא תמות, ואשם לא תכבה, והיו דראון, לכל-בשר" (ישעיהו ס"ו 24-22).

"והלכו גוים, לאורך; ומלכים, לנגה זרחך. שאי-סביב עיניך, וראי–כלם, נקבצו באו-לך; בניך מרחוק יבאו, ובנותיך על-צד תאמנה" (ישעיהו ס' 4-3).

דברים בנושא נבואות והבטחות, כפי שאמר המשיח שהופיע באחרית הימים

כשאני מפנה את פניי אל התבל כדי לשאת דברים, האנושות כולה שומעת את קולי, וכתוצאה מכך היא רואה את כל העבודות שביצעתי בכל רחבי תבל. אטיל ייסורים ואפיל ארצה כל מי שפועל בניגוד לרצוני, כלומר כל מי שמתנגד לי במעשי אדם. אקח את הכוכבים הרבים שבשמיים ואחדש אותם, והודות לי, השמש והירח יתחדשו – הרקיע כבר לא יהיה כפי שהיה. שפע הדברים על הארץ יתחדשו. הכל יושלם באמצעות דבריי. האומות הרבות שבתבל יחולקו מחדש והאומה שלי תתפוס את מקומן, כך שהאומות שעל פני האדמה ייעלמו לנצח ויהפכו לאומה שתעבוד אותי. כל אומות העולם יושמדו ויפסיקו להתקיים. מבין כל בני האנוש שבתבל, כל בני האדם השייכים לשטן יחוסלו. האש הבוערת תשטח את כל מי שעובד את השטן – כלומר, חוץ ממי שמצוי כעת בזרם, כל האחרים ייהפכו לאפר. כשאמיט ייסורים על העמים הרבים, בני האדם בעולם הדתי ישובו למלכותי במידה כזו או אחרת, לאחר שעבודותיי כבשו אותם, מפני שהם יראו את ביאת אלוהים הקדוש, הרוכב על ענן לבן. כל בני האנוש ילכו איש איש אחר סוגו, ואני אמיט עליהם ייסורים שונים בהתאם למעשיהם. כל מי שקם עליי יושמד. באשר לבני האדם שמעשיהם על פני האדמה לא היו קשורים אליי, בזכות האופן שבו הם ניקו את עצמם מאשמה, הם ימשיכו להתקיים על פני האדמה תחת פיקוחם של בניי ועמי. אתגלה לשפע העמים ולשפע האומות, אשמיע את קולי על פני האדמה ואכריז על השלמת עבודתי הגדולה שהאנושות כולה תוכל לראות במו עיניה.

מתוך 'האמירה העשרים ושש' ב'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה'

כשאלוהים יטיל ייסורים על בני האדם בכל רחבי התבל, וכשיתרחשו אסונות שונים, כתוצאה מהאסונות האלה, יתחוללו שינויים בשמש ובירח, וכשהאסונות האלה יסתיימו, השם והירח יהיו שונים – וזה נקרא השינוי. מיותר לציין שהאסונות העתידיים יהיו חמורים. ייתכן שהלילה יחליף את מקומו של היום, ייתכן שהשמש לא תופיע בשמיים במשך שנה שלמה, ייתכן שיהיו מספר חודשים של חום צורב, ייתכן שתמיד ירחף מעל האנושות ירח מזהיר, וייתכן שיהיה מצב מוזר שבו השמש והירח יזרחו ביחד. לאחר מספר שינויים מחזוריים, בסופו של דבר, לאחר שהזמן יחלוף, הם יתחדשו. אלוהים מקדיש תשומת לב יתרה להסדרים למען בני האדם ששייכים לשטן. לפיכך, הוא אומר במכוון, "מבין כל בני האנוש שבתבל, כל בני האדם השייכים לשטן יחוסלו."

מתוך 'פירושים לאמירה העשרים ושש'

אך דעו לכם שלא אשמיד את העולם כולו, ולא אשמיד את האנושות כולה. אשאיר את אותו השליש הנותר – השליש שאוהב אותי ושאותו כבשתי לחלוטין, ואגרום לשליש הזה לפרות ולרבות על פני האדמה, בדומה לבני ישראל בעידן החוק, אזין אותם בשפע של צאן ובקר ובכל אוצרות הארץ. האנושות הזו תישאר עמי לנצח, אולם לא תהיה זו האנושות של היום, המזוהמת באופן מצער, אלא אנושות שהיא אוסף של כל מי שנפל בנחלתי. השטן לא יזיק, לא יפריע ולא יארוב לאנושות כזו, והיא תהיה האנושות היחידה שתתקיים על פני האדמה לאחר נצחוני על השטן.

מתוך 'אף אדם בשר ודם לא יכול להימלט מיום חרון אפי'

ברחבי תבל, אופיע בגלוי לכל בני האדם, וכל מי שהוא בשר ודם יראה את כל מעשיי. כל מי שהוא רוח ישכון בשלום בביתי לבטח, ובלי ספק ייהנה מהברכות הנפלאות ביחד איתי. כל מי שאני דואג לו ודאי יינצל מהייסורים שאני ממיט, והוא ודאי לא יחווה את כאב הרוח וחבלי הבשר. אני אופיע בגלוי לכל העמים ואמשול ואחזיק בסמכות, כך שריח הגוויות יפסיק להתפשט בתבל. במקום זאת, ניחוחי הרענן יתפשט ברחבי כל העולם, משום שיומי הולך וקרב, האדם מתעורר, כל הדברים על פני האדמה הם כשורה, וימי ההישרדות של פני האדמה לא יהיו עוד, משום שבאתי!

מתוך 'האמירה העשרים ותשע' ב'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה'

יום יבוא והתבל כולה תשוב אל אלוהים, ומרכז עבודתו ברחבי היקום יעשה וישמע את דבר האל. בכל מקום אחר, בני האדם יתקשרו בטלפון, יטוסו, יעלו על סירה ויחצו את הים, או ישתמשו בלייזר כדי לקבל את אמירותיו של אלוהים. כולם יעריצו את אלוהים ויכמהו לו, והם כולם יתקרבו אל אלוהים, יתקהלו סביב אלוהים ויעבדו את אלוהים – וכל זה יהיה מעשה ידי האל. זכרו! אלוהים לעולם לא יתחיל שוב בשום מקום אחר. אלוהים יגשים את העובדה הזו: הוא יגרום לכל בני האדם מכל קצוות תבל להתייצב בפניו ולעבוד את אלוהים על פני האדמה. הוא יחדל מעבודתו במקומות אחרים, ובני האדם ייאלצו לחפש את דרך האמת.

מתוך 'מלכות אלף השנים הגיעה'

אלוהים תמיד רצה להתאחד עם כל בני האדם ולחתום את העידן הישן. כל בני האדם ברחבי התבל מתחילים לנוע – כלומר כל בני האדם ביקום נוכחים בהכוונתו של אלוהים. כתוצאה מכך, מחשבותיהם עוברות להתמקד בהתקוממות נגד הקיסרים שלהם. במהירה, יתפרצו תוהו ובהו בקרב כל בני האדם בעולם וראשי המדינות יברחו לכל עבר, ובסופו של דבר, נתיניהם ידחפו אותם אל הגיליוטינה. זה הסוף של מלכי השדים. בסופו של דבר, אף אחד לא יוכל להימלט, וכולם צריכים לעבור זאת. היום, בני האדם ה"נבונים" התחילו לסגת ולחזור בהם. כשהם רואים שהמצב לא טוב, הם מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לסגת ולהימלט ממצוקת האסון. אולם אני אומר זאת בבירור – העבודה שאלוהים עושה במהלך אחרית הימים היא בעיקר הטלת ייסורים על האדם, ולכן איך ייתכן שבני האדם האלה יהיו מסוגלים להימלט? היום הוא השלב הראשון. יום יבוא והתבל כולה תיכנס להמולה של מלחמה, לא יהיו עוד מנהיגים לבני האדם על פני האדמה, העולם כולו יהיה כמו ערימה של חול בלתי מגובש, אף אחד לא ימשול, ובני האדם ידאגו רק לחייהם שלהם ולא יתחשבו באף אחד אחר, מכיוון שידו של אלוהים תשלוט בכל – זו הסיבה לכך שאלוהים אומר, "כל בני האדם מחלקים את האומות לפי רצוני." "השופר של המלאך" שאלוהים מדבר עליו כעת הוא סימן. הוא משמיע את האזעקה למען האדם, וכשתישמע שוב תקיעה בשופר, יבוא היום האחרון של העולם. ברגע הזה, כלל הייסורים של אלוהים יכו בעולם כולו. זה יהיה שיפוט חסר רחמים וההתחלה הרשמית של ימי הייסורים. בקרב בני ישראל, יישמע לעתים קרובות קולו של אלוהים, והוא יוביל אותם לאורך סביבות שונות, וגם המלאכים יופיעו בפניהם. בני ישראל יושלמו תוך חודשים ספורים בלבד, משום שהם לא יצטרכו לעבור את שלב הניקוי מהארס של התנין הגדול האדום כאש – יהיה להם קל יותר לעלות על דרך הישר תחת סוגים שונים של הנחיה. מההתפתחויות בישראל אפשר לראות את מצב התבל כולה, וזה מוכיח עד כמה מהירים שלבי עבודתו של אלוהים. "הגיע הרגע! אני אתחיל להניע את עבודתי. אני אמלוך בקרב בני האדם!" בעבר, אלוהים מלך רק בשמיים. היום, הוא מולך בארץ. אלוהים השיב לעצמו את כל סמכותו, ולכן נחזה שלעולם לא יהיו שוב לאנושות כולה חיים אנושיים רגילים, מכיוון שאלוהים יסדר מחדש את השמיים והארץ, ואף אדם לא מורשה להתערב. לפיכך, אלוהים מרבה להזכיר לאדם ש"הגיע הרגע". אחרי שכל בני ישראל ישובו למדינה שלהם – ביום שבו מדינת ישראל תתאושש לגמרי – תושלם עבודתו של אלוהים. מבלי שאיש יבין זאת, בני האדם בכל רחבי התבל יתקוממו, ומדינות ברחבי התבל יפלו כמו כוכבי השמיים. בן רגע, הן יהפכו לערימה של חצץ. לאחר הטיפול בהם, אלוהים יבנה את המלכות האהובה עליו בלבו.

מתוך 'פירושים לאמירה העשרים והשבע'

עם השלמת דבריי, המלכות מיוסדת בהדרגה על פני האדמה והאדם חוזר לעצמו בהדרגה, וכך מיוסדת על פני האדמה המלכות שבלבי. במלכות, כל אנשי האל זוכים מחדש בחיים של אדם רגיל. החורף הקפוא חולף ומוחלף בעולם של ערי אביב, שבהן האביב נמשך כל השנה. בני האדם כבר לא ניצבים בפני העולם הקודר והאומלל של האדם, והם כבר לא צריכים לסבול את הקור של עולמו של האדם. בני האדם לא רבים זה עם זה, מדינות לא יוצאות למלחמה זו בזו, ואין עוד קטל ואין עוד שפיכת דמים כתוצאה מקטל; כל הארצות מלאות באושר, וכל מקום שופע בחמימות בין בני אדם. אני נע ברחבי העולם, אני נהנה על כס מלכותי ואני שוכן בין הכוכבים. והמלאכים מגישים לי כמנחה שירים וריקודים חדשים. שבריריותם כבר לא גורמת להם להזיל דמעות. אני כבר לא שומע את המלאכים בוכים, ואיש כבר לא מתלונן בפניי על מצוקה.

מתוך 'האמירה העשרים' ב'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה'

הו, כל האנושות שבראתי סוף-סוף שוב קמה לתחייה באור, מצאה את יסוד קיומה, והפסיקה להיאבק בבוץ! הו, שפע יצירי הבריאה שבידיי! מדוע הם לא מתחדשים באמצעות דבריי? מדוע הם לא באים לידי ביטוי באור? הארץ כבר לא דוממת ושקטה, והשמיים כבר לא שוממים ועצובים. תוהו ובוהו כבר לא מפריד בין השמיים והארץ, הם מאוחדים והם לעולם ייפרדו שוב. באירוע המשמח הזה, ברגע זה של עליזות, הצדק והקדושה שלי עוברים במרחב התבל, וכל האנושות מהללת אותם בלי הפסק. ערי השמיים צוחקות בעליצות וממלכות הארץ רוקדות בשמחה. מי לא צוהל ברגע הזה? ומי לא בוכה ברגע הזה? הארץ במצבה הקדמוני שייכת לשמיים, והשמיים מאוחדים עם הארץ. האדם הוא החוט המאחד את השמיים והארץ, והודות לקדושתו והודות להתחדשותו, השמיים כבר לא נסתרים מהארץ, והארץ כבר לא שותקת כלפי השמיים. פני האנושות מעוטרים בחיוכים מסופקים, ולבה כולו מתיקות ללא גבול. בני האדם לא רבים זה עם זה, ובני האדם לא מכים זה את זה. האם יש בני אדם כלשהם שלא חיים בשלום עם הזולת לאורי? האם יש בני אדם כלשהם שממיטים חרפה על שמי ביומי? כל בני האנוש שולחים אליי את מבטם המעריץ, ובלבם הם קוראים לי בסתר. חקרתי כל מעשה של האנושות: בין בני האנוש שהתנקו, אין כאלה שממרים את פי, ואין כאלה המותחים עליי ביקורת. האנושות כולה אפופה בטבעי. כולם מתחילים להכיר אותי, מתקרבים אליי ומעריצים אותי. אני עומד איתן ברוח האדם, אני מרומם יותר מכל בעיני האדם ואני זורם בעורקיו. התרוממות הרוח השמחה בלבם של בני האדם ממלאת כל מרחב על פני האדמה, האוויר קר וצלול, ערפל כבד כבר לא מכסה את הקרקע, והשמש זורחת וזוהרת.

מתוך 'האמירה השמונה עשרה' ב'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה'

בכל רחבי העולם, רק אלוהים והאדם קיימים. אין כל אבק או אדמה, וכל הדברים מתחדשים, כמו שה קטן השכוב באחו ירוק מתחת לרקיע ונהנה מכל חסדו של אלוהים. ומשום בואו של הירוק הזה, רוח החיים מאירה, מכיוון שאלוהים בא אל העולם כדי לחיות לצד האדם לנצח נצחים, כפי שנאמר מפיו של אלוהים, "אני יכול לשכון שוב בציון בשלום." זה הסמל של תבוסת השטן, זה יום מנוחתו של אלוהים, וכל בני האדם יכריזו על היום הזה, יהללו אותו וינציחו אותו. הזמן שבו אלוהים נח על כס מלכותו הוא גם הזמן שבו אלוהים חותם את עבודתו על פני האדמה, וזה גם בדיוק הרגע שבו כל תעלומותיו של אלוהים מוצגות לאדם. אלוהים והאדם יהיו בהרמוניה לעד, ולעולם לא ייפרדו – אלה ההמראות היפהפיים של המלכות!

מתוך 'פירושים לאמירה השש עשרה'

תגובות

  הירשם  
Notify of